כביש מספר 1

כביש מספר 1 הוא ספר שירים שכתבתי, כל מיני הגיגים שמצאו את עצמם חרוזים או לא בקובץ שמספר סיפור של נדידה בין ירושלים לתל אביב. בין עיר הקודש לקרנבל החול.

הקובץ המלא מצורף כאן : כביש מספר 1- שלומית עצבה

הצצה ראשונה לפניכם:

וַעַד הַבָּיִת

עופרה תִּפתּחי – זה אנחנו

השֵדִים מהמחשבות,

סיוטי הָאֵימָה של עֲבָרֵך.

בָּאנוּ הבּוֹקר כְּטיפות הַגשם

לדפּוֹק על דלת בֵּיתֵך

עופרה תִּפְתְּחי – זה אנחנו

אֲסִירַייך, גֲמָּדַייך, אוהבייך

שונאייך, רֵעֲיִיך.

התגנבנו בִּדמות שוֹטרים

לבַקֵש בְּצנעה

שתָּנוחי על משכָּבֵך בְּשָלוֹם

בֵּין חָמֵש לשֶבַע בָּבּוֹקר.

 ________________________________________________

שִׁ‏ירִים שֶל לַּילָה

שִׁ‏ירִים טובים נִכתָּבים בַּלילה

כשהבּיקורת נרדמת בְּפּוך אווזים חורפי.

הם מטפסים על קירות החֶדר

מילים ואותיות,

בּוֹחֲרים לִהיוֹת

דמּוּיות אחרוֹת בַּחשיכה.

יש להם טעם סודי

של צירופים חרישיים

ארטיק רותֵּחַ,

מסטיק מאֶבֶן ,

פֶּרַח מִּקש,

אהבה עצובה.

בַּבּוֹקר הם יָקוּמו

מסודרים בְּשוּרָה

וְיתּנוּ דין וחשבּוֹן למוֹרָה נחמה.

היא תַּקריא  בְּקוֹל גרוני

שיר של אלתרמן

שבַּלַילָה  נשמע אחרת לגמרי.

יום אחד אולי היא תָּבין שְבּוֹקר

הוא רק עונת מַעֲבָר

לְשִירים שְנִכתָּבים בַּלַילָה.

______________________________________________

דְמָעוֹת שֶל אֵלוֹהִים תֵל אָבִיבִי

דְמָעוֹת שֶל אֵלוֹהִים תֵל אָבִיבִי

נופלות על רֹאשׁךָ

בְּיוֹם שישי

בְּבֵית קָפה בְּבַּאזֶל.

מבריחות פנימה בַּחורָה

על עקבים ומיני

מסתִּירוֹת את ההוא

עם הכֶּלב והאופניים.

דְמָעוֹת שֶל אֵלוֹהִים תֵל אָבִיבִי

מַכתִּימוֹת לךָ את המפית

של כּוֹס אספרסו קָצָר

עם כְּנִיסת הַשַׁבָּת.

וְאַתָּה מַבִּיט בָּהֶן

מביט בְּעצמךָ

בְּחלקת הָאֶלוֹהִים

הקטנָה,

הָאֲבוּדָה הזֹאת.

 ___________________________________________

מְחַלְקֵי הַמָּים 22

מֲחֲטֵי אורן נופלים על עץ המשמשים סמוך לַצְרִיף

בִּרחוֹב מְחַלְקֵי הַמָּים.

לְבֵנים אפורות טחוּבות עומדות שָם כּבָר שָנים.

גָדֵר חֲלוּדה, אותיוֹת אדומות על אֲדָמָה שְמְבִיאָה ניחוח גֶשֶם.

מטלית צהובָּה מְפִיחָה חיים בְּקִיר הלְבֵנים השקטוֹת.

בּוֹר שָקֵט של מים אוגר בְּתוֹכו סודות מימי המנדָט,

סִרפַּדִים, חָצָב וְעֵץ רימון,

פֲּחֵי נפט מספּרִים על חוֹרף ירושלמי.

אני ילדָה קטנָה בּעוֹלָם מָלֵא פְּלָאים בְּבַית של סבתָּא שחלפה מן העולם.

____________________________________________

רֶגַע חוֹלֵף

אֶמּוֹר עַתָּה כי קר קצת לְדַּבֵּר לָאֶבן

וצליל קולךָ עדיף בַּבָּית מְאֲשֶר בַּקוֹר

הָבֵא סיכָּה, עֵינָב או פֶרח

וְדַבֵּר שִירָה

הָלוּם כּאֵב ודְאָגה,

דַבֵּר שיכּוֹר.

תֵּן בֵּין שְׂפָתיים רק

חיוך אחד אשר יאֹמר

שבְּגופךָ עדיין מתרוצץ הַסָם

ועל גָדֵר הושט ידךָ אֶלֵיהָ

אל תַּפנה הַגַב, פַּזֵר בּשׂוֹרָה

וְאַל תֹּאמר אָשָם.

בֵּין אם אמרה דָבַר או שניים

ושניים אין ולא יהיו אֶחָד

גם אם חָפְצָה בָּאֵש ולא בַּמָים

הָבֵא בְּרָכה, הושט לה יד.

כְּשהחלום יגיד "היא כָּאן" הלֹא תָּקיץ כִּמשוגע

ותִּשאלָהּ הָאִם בּוֹכָה היא או צוחקת

וכְּשׁשׂרועָה היא על כרך,

נִשמת אפָּה , בְּתּוגתה

מְעֲניוּתָה, בִּבְדידותָה,

סליחה שותֶּקת.

והוא אָמַר, והיא אמְרָה

והם אָמרוּ , אָמרוּ דִיבֵּר

והם הִכּו בךָ, בָּהם

והיא דוממת.

והם שתּקו והוא הבין והיא חיפשָׂה

אבקת קסָמים,

אתָּה בְּתּוֹם, אתָּה בְּקוֹר,

אתָּה בְּשֶקֶט.

אֶמוֹר עכשיו , אֶמוֹר לָאֶבֶן את השֶקֶט,

סַפֵר לָה שיר , כּתוֹב לה כְּאֵב

מִדַם ליבּךָ

ואם תָּשיב לךָ בְּשיר המנגנת רוּחַ

תֵּדַע שזוֹ מנגינתה, המנגינה

שלךָ.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s