הימים האלה, בואכה ראש השנה, קצת לפני כיפור מביאים איתם רוח מהורהרת. הם אמנם ימי תשובה אך הם מביאים איתם ים של שאלות שמתרוצצות לי בראש. ימי התשובה האלה מוציאים מהבויעדם מילים גדולות וחגיגיות כמו כפרה, וסליחה, חסד וצדקה והחשובה מכולם "חשבון נפש". כל המילים האלה אשר מכילות עולם שלם חוגגות להן יחד בחודש תשרי ומקבלות תפאורה מהטבע בדמות גשם, עלים שנושרים מהעץ ושלל אפקטים שמכניסים אנשים מן המניין לסרט.

טיפות הגשם, העננים שפתאום מגיחים בשמיים ורוח קרירה שמוציאה את הסוודר הירושלמי מהארון, מזכירה שכל ימי התשובה הם בעצם זמן לחשבון נפש די רציני על שנה שחלפה ושנה שבאה. הן עוברות מהר השנים האלה, עם השנים, השנים עוברות בקצב אחר. וככל שהם מתגברות ימי התשובה הופכים מורכבים יותר, כי תשובות לכל השאלות עדיין אין לך, ושאלות, אותן את מייצרת בסיטונאות.

ואם השאלות שלך לא מספיקות, ימי תשובה כוללים המון שאלות של המשפחה כמו "נו, יש לך מישהו?", "אז איפה את עובדת עכשיו?", "את גרה לבד?", בתוספת כמויות אדירות של אוכל (שלא עבר הכשרה בשומרי משקל) שגורמים לך לשאול עוד שאלה חשובה והיא: למה מפגש משפחתי צריך תמיד להיות סביב אוכל? וכשמסתיימת ארוחת החג, יש איזה בוקר אחד ויחיד "בוקר תשובה" בו את מוצאת את עצמך בפוך, סוף סוף קצת נחה….

העולם היהודי אשר קובע סדרי עולם ולא משאיר הרבה מקום לשאלות מספק המון תעסוקה בחודש תשרי. אמא שלי מבשלת מראש חודש ועד צאת הנשמה של כפרת העוונות שמוגשת קבוע בדמות עוף ממולא בכל טוב לשולחן הארוחה המפסקת של יום הכיפורים, אבא שלי בונה סוכה (בטוח שגם ל'שלומית בונה סוכה' מהשיר היה איזה עזר כנגדה אחרת כל השיר הזה לא אמין). לכל אחד מספקת היהדות מתווה ברור לקראת החג. יש כמובן גם יום כיפור שבו אני מפסיקה לשאול וישנה 24 שעות רצוף.

אבל אם מורידים את מעטה הציניות יש בחודש הזה המון מפגשים שמחממים את הלב. יש בגדי חג חדשים שפותחים את השנה ברגל ימין (וגם שמאל מ-ALDO), יש פריוויליגה לתרץ המון משימות מרגיזות ב"אחרי החגים", יש אוכל של אמא- כל יום כל היום, ויש ריח מיוחד שיש רק בירושלים בערב חג (יסלחו לי כל התל אביבים, לקנות בעדנה ארוחת חג מוכנה עדיין לא בתפריט שלי). ויש איחולים בפייסבוק, ובהודעות, במכתבים ובגלויות מכל מקום בעולם עוצרים רגע ומאחלים 'שיפה ושונה תהא השנה אשר מתחילה לה היום'.

ולמען האמת, לרגע אחד, האיחול הזה פעם אחת בשנה באמת מרגש. כי בין שגרת היום העמוסה, הימים הבלתי נגמרים, המחשבות, הטרדות, האהבות יש רגע אחד בשנה בו מותר למתוח קו ולהתחיל מחדש. וזו כנראה התשובה לכל השאלות. לשמור את כל שהיה טוב ויפה בשנה שחלפה, ולהעביר קו ולהשאיר מאחור את כל מה שלא. בלי לשאול הרבה שאלות, בלי לחפש תשובות עמוקות מדי, פשוט לקום מחר בבוקר עם שיר חדש (של שנה חדשה) בלב.

המילים הגדולות של החודש הזה בסופו של יום הופכות למעשים קטנים בדמות אבא שמביא סלי שוק עמוסים במטעמים, מפגשים עם חברים טובים, השקת כוס לחיים עם משפחה אהובה. כך מילים כמו חשבון נפש הופכות לבקשת סליחה מחבר שנפגע השנה, וחשבון נפש הופך למבט לשמיים וחיוך על כל מה שיש לך כאן סביבך על האדמה. בסופו של יום הסיפור הזה כנראה די פשוט, לכל שאלה יש תשובה – קוראים לה מעשה.

שתהא זו שנה מלאת מעשים טובים.