אם חייזר היה נוחת ברוטשילד ביום שישי, ומסתובב בעשרות הברים שפזורים על השדרה, הוא כנראה היה חוזר לכוכב שלו ומספר שיש מקום אחד מוזר, בעולם אחר שבו עומדים אנשים מחוץ לדלת מוארת, בקור של שלוש וחצי מעלות. הוא יזכיר בנות שאין להן מעילים בבית וגברים שחושבים שבלילות החורף יכול להגיע הקיץ. אם הוא יצליח להיכנס לאחד המקומות הוא יספר שהאנשים שם נהנים לעמוד. הוא יספר שהאיש מאחורי שולחן עמוס משקאות רואה חבורה של חמש בנות ששואלות אם יש מקום ועונה להן "כן, יש כסא אחד". הן מאושרות ורצות אל הכיסא כאילו מצאו אוצר. הן יתחלקו באותו כיסא, אבל לא באותו משקה. הן יזמינו בקבוק קאווה במחיר של עשרה בקבוקים בערך בפיצוצייה ממול (טוב, את זה לשמחתו החייזר לא יודע).

אם יהיה לו עוד קצת זמן הוא יספר שהם די זומביים האנשים שם, הם כאילו רוקדים, וכאילו שותים וכאילו מסתכלים מסביב. מה שבטוח, הם לא מדברים, המוזיקה הפכה אותם לאילמים.

היופי הוא, שבסרט הזה כבר היינו. אולי בלי החייזר, אבל בערך בגיל 17. אז, האומן 17 היה מקדש אליו נהרו בלייני תל אביב מצויידים בחומרים ירוקים (כמו החייזר) ובאו בהמוניהם לחגוג. גם אנחנו היינו שם, שתינו רד בול וודקה (ונשארנו בחיים), רקדנו עד חמש בבוקר (ועד שאמא שלי שלחה ניידות חיפוש אחר הילדה האובדת). אז חזרנו הביתה עם צפצופים באוזניים וחיוך על הפנים. עברו עשר שנים. השמות של מקומות הבילוי מתחלפים בקדנציה של כל שנתיים בערך אז לך תסביר לחייזר שהמרקיד, שמעל הלונדון מיניסטור, הפך עכשיו להיות הסרט (שזה מה זה מגניב להגיד "מה, אתה בסרט?")

המאפיין הדומה נשאר בדיוק אותו מאפיין. מלצרית (שמקללת את הרגע שהמשמרת התחילה) מתרוצצת בחושך בשביל לחפש את הבלונדינית עם האודם האדום שהזמינה למבקוסקו ונראית בדיוק כמו הבלונדינית עם האודם האדום כהה שהזמינה קאווה. האדים מקשים עליה בפילוס הדרך שנחסמת על ידי בחור שבטוח שהוא 'דוד המלך' ואסור כמובן להפריע לו (כי כשהוא לא דוד המלך הוא סתם ערס)

הסוף של הסרט (ואתמול בכלל לא היינו בסרט, רק באוטו ובביפר – שזה שם דומה למקומות דומים, קצת יותר קטנים) זה הבוקר שאחרי. בבוקר שאחרי (ממנו אפילו החייזר בורח) קמים בריח של קופסאת סיגריות מובחרת בלא הוראות האזהרה על החפיסה. לשיער יש ריח של פרסומת למאלבורו וחומרים נוספים שאסור לפרסם. הבוקר מתחיל ארבע שעות אחרי שהבוקר האמיתי מתחיל והעייפות נמשכת עד הבוקר שאחרי (כמובן שזה במידה ואין ליין מקביל בחתול והכלב שהיה הTLV ועוד שנה יקרא כנראה הכלב והחתלתול).

אם כן, יכול להיות שזה הגיל, או סתם העובדה שבמקום שיכול להכין 300 איש הצטופפו אתמול כמעט 500 איש מבחירה, כך או אחרת אני חטפתי סחרחורת.

החלק העצוב הוא שזה עובד. ובכל יום פוקדים את הברים והמועדונים בישראל אלפי אנשים שלא יודו כנראה לעולם אבל גם להם קצת נמאס לצעוק למישהי באוזן שמונה פעמים בערב "אז איך אמרת שקוראים לך?"