במרוץ החיים מודל 2012 יש מציאות ויש ריאליטי. יש את העבודה והילדים, הכלים בכיור, הגשם שרוצה להשאיר אותך בפוך עוד רגע ושכר הדירה ויש, יש את לאה וטלי. יש מציאות ויש ריאליטי.

בבוקר יש פקקים בכביש, מחאה על יוקר המחיה בישראל, חיפוש אחר מנקה או ביביסיטר ובערב, בערב נפתח עולם חדש בחסות הפלאזמה 58 אינצ', המקדש לענייני ריאליטי. והמקדש הזה, מקבל חיים משלו בכל ערב, מייד אחרי הריאליטי של החיים (חדשות ערוץ 2 – את מי זה מעניין) ועובר לעולם האמיתי בבית האח הגדול.

הבית הזה איך לומר, הוא לא בדיוק ריאליטי אלא מפגש בין עולמות שבריאליטי של החיים, בחיים לא היה מתרחש. אירוע הפתיחה החגיגי אתמול, הפגיש בעת כניסת המתמודדים לבית האח הביא את הקצוות הקיצוניים ביותר של החברה הישראלית למפגש פסגה מעונב ומנופנף בהשראת האחות הגדולה 'מעושרות'.

בריאליטי של החיים יש אנשים שמכלכלים משפחה שלמה בעלות שולחן הסלון של בית האח הגדול ונשים בגילה ומעמדה של ברי מתחילות להתנדב במוזיאון ולהרכיב מכשיר שמיעה, ריאליטי כבר אמרנו?

בזמן האחרון יש תחושה שהמציאות הופכת ריאליטי כי הריאליטי של המציאות קצת לוחץ עלינו… כולם מכירים איזה פליט ריאליטי, או איזה כוכב  עולה שרץ בדיוק עכשיו למיליון. ואלה שלא מכירים, ממליצים לאחותם לרוץ לכוכב נולד או נכנסים להריון בתזמון מושלם לעונה הבאה של בית הספר למוזיקה לפעוטות.

גם בלי המירוץ, האח והאחות המעושרת, בכל רגע נתון ה'צ'ק אין' מסגיר שאנחנו שוב בסנטר והתמונות והסטאטוסים משאירים את האח הגדול בחוץ אבל מכניסים למרחב חיינו את דוד החבר מהתיכון ושירה שהיתה החיילת שלך בצבא והיא בכלל בת דודה של חיים (עם או בלי להתכוון היא חברה בפייס של אביבית מהאח הגדול- איזה קטע, אני לא מאמינה…). נרצה או לא, מתכונת האח הגדול השתלטה על חיינו, בחיים האמיתיים לאח יש שם ופנים: צוקרברג, מארק צוקרברג, תנו לו לייק.

ובריאליטי הטלויזיוני, יש פעמיים האח, פעמיים מעושרות, פעמיים רצים למיליון, פעמיים הפוך בבקשה, רק אל תסתיר לי את המסך. מזל שנגמר בית ספר למוזיקה ואפשר לעשות משהו בחיים האמיתיים בשבת הקרובה.

ואחרי התיאור המדוקדק, ואם נשאר איזה קורא או שניים שמוכן להתעמת עם המציאות (שלא שברה את שיאי הרייטינג של כל הזמנים), השאלה הנשאלת היא, בתקופה בה הטלוויזיה מלאה בריאליטי, מה מבדיל בין ריאליטי לחיים האמיתיים?

אתמול בערב, כשחצי מדינה חייה את האח הגדול, התאחדו לשעה וחצי המציאות והריאליטי. העם בישראל פתח את שנת 2012 עם שמונה דיירים ממדינת תל אביב, אחת מחו"ל, אחד ששונא ריאליטי אבל משחק את המשחק, רקדנית בטן שגילתה את האור, אחד שאיבד את מאור עיניו, אחת ממשפחה הרוסה, אחד מיליונר ועוד איזה כמה אחדים שמתחילים עכשיו לחיות בבית האח הגדול ובלב של כולנו.

הריאליטי ביום שאחרי הפרק הראשון של האח חילק את עובדי המשרד לאלה שראו את אירוע הפתיחה ואלה שאין על מה לדבר איתם כי הם לא מחוברים.

בית האח הגדול, כמו גם 'מעושרות' ודומיהם מעניינים כי הם לא הריאליטי. הם כל מה שקיצוני, לא שכיח, בולט לטובה או לרעה בחברה ומספיק צבעוני כדי להפוך לשיחת היום בחיינו. וחיינו, איך לומר, כנראה קצת משעממים בחורף. כי מחאות לא קורות בחורף (אפילו לנו קצת קר בשביל לישון באוהל ברוטשילד), ובפוך, כנראה כמו בלונדון הייאוש נעשה יותר נוח.

מזל שהחורף בישראל, כמו גם העונה הקרובה של 'האח' נמשך רק שלושה חודשים. ואז, בא הקיץ. ובקיץ, יש יותר אטרקציות בעולם האמיתי, והאנשים (האמיתיים) זונחים את המסך ויוצאים ליצור מציאות. ובינתיים, שנת חורף נעימה למוח של כולנו עם 45 אחוזי רייטינג.