הקהילה הגדולה בעולם קיבלה אותי השבוע אל שורותיה. נרגשת ונפעמת ביליתי במצטבר כמעט שלוש שעות השבוע ברכישת ipad  ו-iphone  מכשירי הפלא של החיים המודרניים. באיחור אופנתי של כמה שנים הפכתי גם אני לחלק מאותם מאמינים שתפילתם מתבצעת על ידי הזזת האצבע בתנועות מעגליות על מסך מגע חלק. הצטרפתי לעדת מאמינים של הדת החדשה הגדולה בעולם "נוחות 2012" שמייסדה הנביא ג'ובס צופה בכולנו מלמעלה ומחייך. ידידתי, חברה ותיקה בדת המודרנית, הסבירה לי כי "ה-APP סטור הוא הדרך לתקשר עם העולם ולהוריד תוכן אל מכשיר הפלא", חבר נוסף, מאמין אדוק הוריד ל- ipad החדש את כל אפליקציות הקודש (אנגרי בירד, טמפל ראן וצייר משהו) והסביר לי בחרדת קודש שאני חייבת מדבקת מסך כדי להגן על יצירת הפלא.

הם מדברים והאצבע שלי ממשיכה להסתובב, תעודת הזהות שנתנה לי מדינתי איבדה כל חשיבות לנוכח תעודת הזהות שהעניק לי האדמור ג'ובס. בעזרת תעודת הזהות הזו אני תורמת בכל בוקר לקופה בצורת תפוח 4.99$ למטרות פיתוח הדת והטכנולוגיה בעת המודרנית ומשתתפת בניסוי כמו כל חברי וחברותי. האצבע מסתובבת, האפליקציה יורדת, האינטרנט מתחבר, המצלמה מצלמת, היומן מתעדכן, מסתנכרן, רגע מישהו צייר משהו, עצרו הכל, אני לא מצליחה לזהות… החיים מודל 2012 יצאו מפרופורציה ונכנסו לתוך מסכים קטנים וגדולים שהאדם מחזיק בהם בחרדת קודש (למען ה' הביטוח של האיפון עולה כמעט כמו הביטוח שלי במאוחדת שיא!!!!)

השבוע גיליתי שאני אוהבת מגזינים, נהנית לצפות בטד ככה באיזי על הספה עם האיפד ושממש חשוב לי שתהיה לי אפליקציה של סורק, מחשבון מדעי (שחלק מהסימנים שהוא מראה על המסך אין לי מושג אפילו איך קוראים להם או מה הם מייצגים) ושאני חייבת, פשוט חייבת שה- iphone יסתנכרן עם ה- ipad שיסתנכרן עם ה-OUTLOOK שמחובר לGMAIL שיסנכרנו עם החיים שלי שכרגע מפוזרים בין חמש אפליקציות, שלושה מכשירים וכרטיס אשראי אחד שבכל בוקר תורם את תרומתו למדע ולאפל.

הדת החדשה עטופה ביופי, בקלות, בפשטות, הכל נקי בה. נקי מדי בעיני. הצטרפתי לכת שמייסדיה זעקו "We don't need no education" ויצרו ביצירתיות ותעוזה את מכשירי הפלא אך במקום לצאת מהקופסא החזירו את הדור המודרני לסגוד לקופסא ולחיות משדרוג לשדרוג. בימים בהם הורים מסתכלים בילדים שלהם יותר ב- iphone מאשר במציאות ואנשים מכירים את החברים שמציירים להם "Statue of Liberty"  ב- 'draw something' מאשר את השכנים בבניין שלהם אני שואלת מה משרת את מה? המכשיר את האדם או האדם את המניה?"

אני מודה, נשביתי בקסם, בפלא, בפשטות, בכיסוי החכם והורוד. אנא אלי שבשמיים, תן בי מעט מעץ הדעת (התפוח הישן ולא זה המודרני) עזור לנו לחזור לדברים הפשוטים של החיים הכוללים מבט עיניים ולא רק ריקודי אצבע על מסך הפלאים.

לא נשלח מהi pad  שלי(האצבע כואבת)

 * את האייקון עיצב אלקנה בלומנטל, מעצב מוכשר שאחראי על העיצוב של הבלוג שלי. האיקון הזה היה אחת הסקיצות ללוגו, המטוס מנייר ניצח…