רגע לפני ראש השנה נסעתי לכלות שנה וקללותיה בעיר החטאים. ארזתי בחופזה את היקרה בחברות, כמויות של מצב רוח טוב והוצאתי מהבוידעם את בגדי הסתיו. השארנו עבודה, הרהורים ומחשבות מאחור ופיזמנו כל הדרך לנתב"ג ווי מדאם, נו מדאם…

תחנת הרכבת של המלון היתה כך מסתבר גם תחנת האיסוף של יהודי אמסטרדם בימים ששלטון האיימה שרר במקום. אנחנו חולפות בכל יום מול מקום שבזמן אחר היה משכן אומנויות הבמה של אמסטרדם ובין לילה הפך לנקודת איסוף אל הגיהינום. היום שינו את שם התחנה, על שם גן החיות הענק שהוקם מול הביניין. אירוני? מודרני? דרך החיים? משהו בבטן שלי זז באי נוחות, אותו משהו שיומיים אחרי כבר השלים עם הנוף.

אז לקחנו המלצות מכל החברים והחברות שסימנו את כיכר דאם ועוד 3 קופי שופס מובחרים כהיי לייט של הטיול. כשהגענו לבית אנה פראנק, ראינו את ההמלצה "אם אתן כבר שם, תיכנסו, לא חובה.." כבר שם, וכבר נכנסנו. ואז משום מקום, הגיחה מבקרת שקנתה בגרופון ההולנדי (גחופון) כרטיס מיותר והיא פשוט רוצה לדעת מי רוצה כרטיס כניסה חינם למוזיאון. ההולנדים בשוק, האנגלים והסינים שבתור לפנינו לא מבינים מה היא רוצה. חברתי (שסיימה בהצטיינות בישראל הכשרת קופונים) עטה על החברה, מודה לה מקרב לב ואנחנו כבר בעליית הגג, בבית אנה פרנק. בכל זאת, אנחנו כבר שם ויש קופון, קצת זיקה לעם היהודי בטח שלא תזיק.

ביום השלישי (פעמיים כי טוב) הגיע למלון מחמוד (כך לפחות קראה לו פקידת הקבלה). הוא מנסה להסביר לה בחצי ערבית וחצי אנגלית, שהחברים מחכים לו בחוץ והוא רק צריך מלון לשני לילות ממחר, כרגע הוא רוצה להשתמש באינטרנט שתפוס במקרה על ידי היקרה שבחברות, בעודה מתעדכנת ברזי מדינת היהודים בYNET. הוא עומד וצופה במסך, מחכה שתסיים. פקידת הקבלה, הולנדית טיפוסית (אני מגיעה לה עם עקבים לאגן, בלונדינית, עיניים כחולות), מביטה במחמוד בבלבול קל, והוא יוצא אל הרכב והחברים.

היא מנצלת את ההזדמנות כדי להגיע אלינו ובקול שקט שואלת אם הפריע לנו שהוא עומד לידינו ובוהה בYNET. לנו זה לא הפריע, אנחנו אוהבות לשתף, אבל היא ממשיכה בסיפור על זה שהחברים שלו באוטו ואם הם יישארו שם באדום לבן תיכף תבוא משטרה, ובגלל שאנחנו מישראל היא חשבה (וכאן אני כבר מפסיקה לשמוע וממשיכה בראש את הסיפור, כי יש כאן את מוחמד ואותנו, ממש לא רחוק מתחנת האיסוף, ותיכף גם תגיע משטרה. ואני כבר רואה איך בYNET שפתוח על המרקע מספרים שההולנדית הבריחה את שתי הבנות דרך עליית הגג של המלון) היא חשבה שבגלל שאנחנו מישראל, אנחנו יודעות ערבית ואולי נוכל לעזור למחמוד ולתרגם את דבריה עבורו.

ביום החמישי כבר היינו על רכבת אחרת, אחרי שהרכבת שלנו התקלקלה, ושם פגשנו במרוכז את חצי מאוכלוסיית האג שנסעה לאמסטרדם. את המחשבות מהרכבת שהתמלאה באדי זיעה ובאנשים צפופים אשאיר לכם לדמיין לבד.

לא בטוח שזה קורה לכולם, רק לאלה שמכירים מישהו, שסבתא שלו סיפרה על ימים אפלים באירופה. וכאן,  בין הטוליפים, רובע החלונות, נעלי העץ ותחנות הרוח שכוולם המליצו עליהם, הגיעה הפעם הראשונה בה "זה קורה לכולם" הפך ל"זה קורה לכולנו", אנחנו, העם היושב בציון. שמצחיק אותו לאסוף קופון בבית אנה פרנק ולמרות שמחמוד רק רצה אינטרנט, מריץ תסריטים שהתבררו כמציאותיים ממש לפני כמה חודשים בבורגס. המחשבות האלה ממשיכות אצלי עם חיוך, כי שבנו בשלום, לארץ שלנו, לבית שלנו ויש לנו מלאי של סיפורים שזר ממש, אבל ממש לא מבין.