בדרך כלל אני אוהבת את החג הזה, אחרי שנרגעים עם השיר וכאלה, ואחרי השאלות והתשובות המגוונות שהמצאתי במהלך השנים, למדתי להיכנס בחיוך לחג. אבא בונה סוכה, הודעות סמס מיום כיפור ועד ערב החג "בונה?", אבל הפרסומת של מחסני תאורה הוציאה אותי משלוותי השנה. כי מי למען ה' (והוא קשור בחגים האלה) מינה את מחלקת הקריאייטיב שהציעה לתת לכל מי שקוראים לה שלומית הנחה על פלוריסנט לסוכה????

כנראה שהקופירייטר היה חבר של ההוא שנתן נעליים בהנחה למי שקוראים להן גלי (למה סטיב מידן לא עושה את זה לכל מי שהיה לה חבר שקוראים לו סטיב?)

מפרסמים יקרים, זה לא מצחיק. לא את שלומית ולא את גלי. ומאיה קטנה שלי לא רוצה מנגו מאיה, דן לא רוצה כרטיס לאוטובוס, פז מסתדר גם בלי הנחה בתדלוק (טוב, אולי לפז זה דווקא שווה) וערן לא זקוק לתמיכה נפשית. הגזמתם קצת. השראה! זה שם המשחק, שמות פרטיים כשמם כן הם. השאירו אותם כאלה.

מותגים חזקים באמת לא צריכים שמות נוספים, לא צריכים גימיקים, הם בונים את עצמם, בלי להיבנות על אף אחד אחר.

ובכלל, באיזה עולם נכנסת בחורה בשם שלומית למחסני תאורה, מבקשת פלורינסט ואז אומרת "אה.. קוראים לי שלומית" ומקבלת שישה שקלים הנחה? זה אחרי כמובן שהיא סחבה סכך וסיימה עם שלב הפטישים, הקרשים, התאורה והקישוטים.

אבל בכלל למה להאשים את מחסני תאורה, הרי זו נעמי שמר שהצמידה את החג לשם והפכה כל ילדה עדינה הנושאת את השם לבוב הבנאי. אז נכון יש פה קטע פמיניסטי מופלא בו אישה בונה סוכת שלום. אבל בואו נהיה הוגנים לרגע, למה שלומי לא יכול היה לבנות את אותה הסוכה בדיוק (אפילו יותר מאסיבית קצת) ולהזמין את שלומית לבושה בבגדי חג ליהנות איתו מכל היופי הזה?

למשוררת הלאומית היו כוונות טובות מסתבר, היא לקחה את ההשראה משכנתה, שלומית שבנתה סוכה של שלום לילדיה (כך לפחות מספרת מורתי ורבתי ויקיפדיה).

החלק שאני הכי מתחברת אליו בשיר הוא החלק ששלומית מסיימת את מלאכת הבנייה ואומרת לכולם "זהו נגמר" – ואז באים כל השכנים ("כולם בהמונים" כמילות השיר) ובסוכת הפלא שלה יש מקום לכולם. גם בסוכה של אבא של שלומית, זו שמצפה לי בירושלים, נכנסים בימים עמוסים כמו בצוללת מתקדמת 15 איש, ואף אחד לא אומר שצר לו המקום בירושלים (אחרת יהיה לו עסק עם אמא של שלומית).

כך או אחרת, הסכך כבר במקומו, אמא שלי עומלת על התבשילים המיוחדים של סוכות, ריח הסתיו באוויר ואפילו היורה קיבל את פני היום בלב הרצליה. שלומית המודרנית עולה  מחר לנגיעות אחרונות של קסם לפני שסוכת השלום מתמלאת במשפחה וחברים בחג הכי טעים בשנה.

את התמונה הדביקו לי על ה-WALL. תכלס, צחקתי. חג מופלא!