מעשה באבו מהשמו

אחת לכמה שנים מגיע אבו מהשמו לביקור. הוא אחד מול מדינה גדולה שפעם קראו לה אלמוני ופלונית. אלמוני היה חלוץ ופלונית כנראה פולניה, עם אבו מהשמו הם לא הסתדרו אף פעם. השנים עברו, אלמונית ופלונית הפכו עם. מסודר כזה, מאורגן כזה, עם צבא כזה, ובירוקרטיה כזו. ואבו מהשמו עדיין יוצא מדי ערב למטע או לבית הספר, יורה שתיים או שלוש רקטות ומשגע מדינה. הוא יוצא מהסלון וסוללה של כיפת ברזל מיירטת עוד חצי מליון שקלים ומגנה על הדירה הבאה ברשל"צ.

אבו מהשמו למד את זה מאיזה פלמחניק ששכחתי את שמו, שהחביא חומר נפץ בתוך תפוזים ופוצץ גשרים לתפארת מדינת ישראל. הפלמחניק היה סטארטאפיסט, אבו מהשמו הוא הגלאקסי 2. אבל כמו כל חיקוי גם לחיקוי הזה יש לפעמים הצלחות. על קידוש הארץ (שלו או שלנו) הוא זורק מכל הבא ליד. רימונים ומרגמות, פאג'רים וסתם סטטוסים מעצבנים בפייסבוק של ילדים לא שלו במדינה לא שלו. בקרב הלוחמה הפסיכולוגית – אין חוקים.

אחד מול שבעה מליון, ועל כל אחד כזה, עשרות מסבירים, מאות אלפי ממד"ים ורבבות של שרים, עוזרי שרים, פרשנים ופרשני פרשנים ויונית לוי אחת. באולפן של אלמוני ופלונית יש טכנולוגיה וסלולר, והשידור עובר בין רגע מאשדוד לאשקלון ובחזרה לירושלים, מהיר יותר מכל פאג'ר. ובכל תחנה יורים באופן בלתי פוסק מילים. בכמויות ובמינונים שונים, מילים שאפילו המקלט הכי משוכלל לא יכול להגן מפניהן.

אצל אבו מהשמו אין איצטדיון ואין בנק, המסגד נשאר הודות לדעת הקהל העולמית, כשאין מה להפסיד, קל להתנהג בטירוף. אין לו פנים למהשמו הזה, מחר יבוא חדש. על כל אבו מהשמו אחד ירדו לדרום הארץ 100 נכדים של אלמוני ופלונית. מיטב בנינו. חוד החנית של מדינת ישראל. עזבו ילדים קטנים ונשים דואגות ויצאו להגן על המולדת. הם מחכים. גם אנחנו.

חלקם מחכים לשקט, חלקם מחכים לשלום, אלה שהתייאשו ממילים גדולות מחכים רק לתפוס את בנם הקטן ולשיר לו יום הולדת שמח. הצעירים מחכים לחזור לזרועות החברה. אף אחד לא אוהב לחכות. אבו מהשמו הפך בינתיים שאהיד, ל-72 הבתולות כנראה שאין בעיה לחכות. אחרת לא ממש ברור לי למה אדם מוכן להפוך לאבו מהשמו ולזכות בתואר שאהיד במקום ליצור חיים.

אז אמרו שמלחמות לא קורות בחורף, אבל זו מלחמה קצת שונה. היא נוהלה בפייסבוק ואחר כך חברים של המהשמו שלחו SMS. בסוף הם גם הוציאו סרטונים מפחידים (ואותי בעיקר מלחיץ שהם לא מחזיקים תוכנת תרגום במחשב). כשאבו מהשמו ירצה להיות מישהו ישתנה כאן כנראה משהו. ועד אז, נוע תנוע הארץ וכנראה שנועו ינועו טובי בנינו שיצאו לנופשון בעוטף עזה.

הם יחזרו הביתה עם מלאי קללות אל אבו מהשמו, אבל בשקט יסננו גם משהו על געגועים לאלמוני ופלונית שידעו משהו על מלחמות. מישהו, צריך לדבר עם המהשמו הזה. אני בספק אם הוא מבין את באן קי-מון.

*התמונה בחסות: צבא הגנה לישראל שבלי טיפת ציניות הראה איך מנצחים גם בזירה הכי חמה היום – הפייסבוק, איך עדיין לא תרגמו בכמה שפות את שיר נבואה קוסמי?

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s