רק מאחורי הפרגוד יכולות לשבת בשקט האחת לצד השניה מרצ עם מחל ואמת. רק מאחורי פרגוד כחול עם סמל המדינה הבית היהודי כמעט נוגע בשס וקולות רבנים דוממים. כן ורק נמצאים פה ממש עם כל העם (מוזר שדוקא זה הצירוף של הרשימה הערבית המאוחדת). ויש גם כאלה ששמים ז', נמאס להם והם רק רוצים ארץ חדשה.

כך ליום אחד נץ היא לא ציפור הקן שלה שייך לעלה ירוק ופז לא קשורה לדלק אלא לכח להשפיע. ויש עוד כמה אותיות בודדות כמו ג', ו' וגם איזה פיראט אחד שלקח את פ'.

מעניין אם הן מחליפות ביניהן כשאין אף אחד מאחורי הפרגוד ויוצרות צירופים לא אפשריים כמו צדק (זה הצירוף שיתקבל אם עם שלם ישבו עם בל"ד ודע"ם).

כל הצעקות והתעמולה נשארות מאחור, אתה נכנס לקלפי והם שווים. כולם. מסודרים בקופסא, בלי שום אפשרות להבליט אחד ולהסתיר אחר, שקטים, לא מתלהמים. שוכחים לרגע מי הם ומה הם. נותנים לך קצת חופש. לבחור.

י' של ידיעות אחרונות מדווחים על אחוזי הצבעה גבוהים מאד ואני טוענת שזה בגלל פ' של פייסבוק (לפחות בפיד שלי יש 20 סטאטוסים: "אני הצבעתי , אתם?") מה שבטוח זה לא בגלל הקמפיין של משרד הפנים עם הקיטורים והעניינים (ב'קיטור כדרך חיים' בחרנו מזמן, זה חלק בלתי נפרד מהDNA הישראלי)

ואין שום פלא שיש תורים בקלפיות, זמן הבחירה הוכפל הודות לצילום המהלך, בחירת פילטר אינסטגרמי מפרגן והעלאה לפייס בזמן אמת. LIKE. חשאיות? אין דבר כזה בעידן המודרני.

07:00 פתחתי את הקלפי בבית הספר היסודי שלי, אחת ל-4 שנים אני מבקרת שם. בכל פעם המקום נראה לי קטן יותר (ולא, לצערי אני לא הופכת גבוהה יותר עם השנים). את פני מקבלים חברי ועדת הקלפי (אלה שכבר ב06:50 חושבים על הסנדביץ' ארוז בוואקום), תור עוד לא היה שם (זה בנוהל בחירות מבית אמא: "משכים יוצא, זהב מוצא"), על הפייסבוק ויתרתי.

הדרך מהרכב ועד המעטפה מציפה אותי בזכרונות. זכרונות בית הספר וזכרונות הפוליטיקה הישראלית. בראש מורם הולכים איתי זיכרון ותקוה (קצת כמו בכל יום חג ישראלי אחר). זיכרון להבטחות שלא מומשו, ממשלות שהתפרקו, ראש ממשלה אחד שנרצח על רקע דעותיו הפוליטיות וגם לוזר אחד שמראה לכווולם איך נראית דמוקרטיה ישראלית במיטבה. זכרון של מחאת הקיץ, אוהלים ברחובות, מלחמה, ועוד אחת, חרדים וחילונים. ותקוה. אחרת אי אפשר לחיות במדינה הזאת. תקוה שמשתלבת עם קצת נאיביות וברק בעיניים, תקוה בכל בוקר מחדש ליצור עתיד טוב יותר כאן. כך מבקשות האותיות לבחור עם אמת פנימית, למחול על טעויות, להצביע במרצ בשביל העם ורק לא לשכוח שכל האותיות האלה הופכות מחר בבוקר לשלום או מלחמה, לגזירות כלכליות או מדינת רווחה. הן כבר לא רק אותיות. עוד רגע, המציאות שאחרי האותיות ממש כאן, ממש פה.