קראו לו ארכדי. נציג רשמי של המעצמה הסובייטית בישראל. איש גדול מימדים עם סוודר של אמא רוסיה. התואר 'מורה למתמטיקה' היה שטחי מדי בשבילו, לא יכול להכיל את הסדרה הליניארית האינסופית של ידע שמוחו הקודח הכיל. לשיעור הוא הגיע עם מזוודה שחורה והתייחס ללוח ולמספרים ביראת קודש. אנחנו חיקינו את המבטא הרוסי הכבד שלו בכל הזדמנות, מתגלגלים מצחוק בהפסקה. באחת מאסיפות ההורים הוא הבטיח לאבא שלי שאם אמשיך כך אני לא אגיע לטכניון. צדק.

זה היה בתקופה שבכיתה היתה מחנכת ולא היו פלאפונים בשיעור. תקופה בה גשר היה סימן הזיהוי לזו שצחקנו עליה בדרך לבית ספר ולא שם קוד לעוד יום חופש בחסות מערכת החינוך.

ארכדי עשה בנו כרצונו, הוא היה אמנם רק מורה למתמטיקה, אבל בלי להרגיש הוא לימד אותנו שהצלחה באה רק אחרי תרגול ועבודה קשה. אין קיצורי דרך בחיים. ותודה לאמא רוסיה.

בבית הספר של היום לא מלמדים שאין קיצורי דרך לניסיון ושהמשאב הכי יקר בחיים הוא הזמן. לא מלמדים איך לנהל אותו הכי טוב כדי שהוא יעבוד לטובתך ולא נגדך. ומה הטעם ללמד מיומנות שכזאת בעידן הריאליטי?
ויש עוד שיעורים לא מלמדים בבית הספר. לא מלמדים שגם אם לא תלמד אתה יכול להיות חכם ומוצלח, להמציא ולהציל את העולם (אלה הפרטים הכי טובים בביוגרפיות של כל האנשים הגדולים שהשורה הקטנה הזו נשמטת מהם). אלה פרטים לא סקסיים במערכת שמקדשת תארים.

לא מלמדים שכדאי לשלם ביטוח לאומי אחרת כשאתה חוזר מסטול מהודו אחרי הצבא יש איזה מכתב בדואר שמוריד לך את הלב לתחתונים. לא מלמדים שאוברדפט מסוכן כמעט כמו תאונת דרכים, לא מלמדים שאין הלוואות חינם. לא מלמדים איך לוקחים את כל הידע הזה של חמש יחידות מתמטיקה אצל ארכדי והופכים אותו לכלים יומיומיים לחיים.

לא מלמדים שזה לא בסדר לעבור לברלין ולפתוח שם עסק, למרות שזה קל ופשוט ויש אחלה בירה ואין יאיר לפיד. לא מלמדים שיש לנו ארץ אחת לאהוב ולחיות בה ואין פשוט אין אחרת. ולא, של"ח זה לא אהבת הארץ, זה טיול ליער ירושלים ומימיה מלאה בקולה.

לא מלמדים שעדיף לחייך מאשר לכעוס (בשיא האגואיזם ובלי שום טיפת מחשבה על האחר הוא אני) לא מלמדים שאמא ואבא הם גם בני אדם, ושגם להם כואבת הבטן לפעמים ושגם להם יש הפרעות קשב וקשר ועוד כמה הפרעות של גדולים.

לא מלמדים שפעם לפני שהיה איפון היינו מקשיבים אחד לשני ושאולי כדאי להשקיע קצת בחברים האמיתיים וקצת פחות ללטף להם באצבע את התמונות בפייס.

לא מלמדים שבסופו של דבר אנחנו פועלים די דומה ושיש לנו איזה כמה דברים משותפים שאנחנו צוחקים מהם ונעלבים מהם ומפחדים מהם. וממש בשקט, לא מלמדים שאנחנו גם די דומים במה שמניע אותנו ובסופו של דבר כולנו מחפשים קצת אהבה (גם אני).

לא מלמדים שכישלונות זה חלק מדרך, ואם אפשר על הדרך שישלחו גם מכתב לאקדמיה ללשון שתמחק את המילה כשלון מהלקסיקון. ותחליף אותו במשהו שמתנגן קצת יותר באיזי על הלשון! אסון!
לא מלמדים בבית הספר שאם אתה מנסה בכל הכוח וממש ממש רוצה בסופו של דבר תצליח. לא מלמדים גם שרגע של הצלחה בא אחרי 15 שנים של קריעת תחת.

לא מלמדים שאם אין לך איפון דור 5S אבל יש לך אמונה בעצמך, אתה ממש אבל ממש בסדר. לא מלמדים גם שאם לאבא יש ג'יפ אבל הוא בוגד באמא אז הוא לא בסדר.

ארכדי כבר בטח בפנסיה, אבל לאור התוצאות האחרונות של מבחני פיזה אני מבינה שגם לא מלמדים כל כך חשבון ואנגלית וספרות. מה שכן יש בבתי הספר היום זה חמש מאות עמותות ופרויקטים שמלמדים את הילדים המון מיומנויות שבית הספר היה אמור ללמד. יש חל"ד לתלמידים מצטיינים ודיבייט וסאיסאי, ולמידה מונעת וחינוך תקשורתי ונושא מרכז שנתי (מי למען ה' צריך נושא מרכז שנתי, מה אנחנו בשנת הדרקון בסין???) ורק המחנכת שפעם היתה כל עולמם של הילדים יושבת בחדר מורים כשספל הקפה הלבן עם הסדק בקרמיקה המתקלפת נדבק לה ליד.
היא מחויבת להיות 18 שעות בבית ספר (כי היא באופק חדש והוסיפו לה 958 ₪ בחודש למשכורת) אבל לקחו ממנה את כל הסמכויות (כי יש על כל תלמיד איפון וועד הורים שאוסר עליה להגיד מילה) והילד רק עכשיו לקח קונצרטה כך שגם כשהיא כבר אומרת הוא לא ממש מקשיב. ולמה שהיא בכלל תגיד משהו אם תיכף מגיעה הסטודנטית שנה ג' לחינוך, מנחה בפרויקט מיכא"ל, זו שכל עולמה להעביר לילדים הרכים את כל מה שבית הספר לא הצליח.

ואני, רק שאלה לשי פירון. בין כל הקמפיינים ואתרי האינטרנט, עם הגרפיקה המקצועית והמילים היפות, אתה זוכר שקיבלת את התפקיד הכי חשוב במדינה? זוכר שעל כתפייך יושב בכל כובד משקלו הדור שיטפל באיום האירני, הדור שיבנה בתים בחלל, הדור שישדרג את גוגל ופייסבוק, הדור שישבט אנשים?

אז בבקשה, לפני שאתה נותן לו עוד יום גשר, או מוציא לו את אהובה המחנכת, זו שהוא צוחק עליה אחרי השיעור תזכור שהדקות הקטנות במחיצתה ישנו לו את החיים. הוא ייזכר בה בטירונות ובאוניברסיטה, הוא יצטט מילים שלה ליואבי הקטן שלו. את שירה הסטודנטית הוא יפגוש בהפסקה עוד כמה שנים, הם יתרגלו מיומנויות חיים אחרות. וזה בסדר.
בינתיים תן לו את אהובה, עם השיער המקורזל והקול הצרוד, עם אבקת הגיר על הסוודר. תן לו להיות תלמיד רגע לפני שישב לנצח מול מסך וישלח אותה במחי אצבע אל סל המחזור.