מכתב לילדה שהייתי, בדרך לכיתה א'.

עכשיו, כשהתיק שגדול ממך קצת וכבד ממך הרבה עומד ומחכה להתחיל את היום הראשון, והבגדים החדשים שתלבשי יתלכלכו מהתרוצצות בחצר ומהניגוב של השוקולד מהסנדביץ' על החולצה הלבנה, עכשיו, כשהמורה רינה מגהצת את החולצה הפרחונית שלה ומכינה ספל קפה קרמי חדש שייסדק במהלך השנה החדשה. עכשיו כשצי של מתכנני למידה משמעותית מחנכות ורכזות השכבה עומדות דרוכות ומוכנות לבואך, עכשיו תורך.לוח וגיר

עכשיו כשיקראו שמות תקראי את השם שלך הכי חזק שאת יודעת. כי את כאן וכדאי שהם ידעו. וכשרינה תגיד שיש לה עיניים בגב תגידי לאבי המשקפופר שזה לא נכון, אבל זו בדיחה של מורים. כשהיא תיתן שיעורי בית תכתבי ברור את השיעורים ולאבא תגידי שלא הבנת מה כתוב. אבות תמיד עוזרים בשיעורי בית. ככשואלים על מה את רוצה לכתוב נושא אישי, תגידי הכל חוץ מ"10 פרחי אביב" (רק נעמי שמר היתה מסוגלת לכתוב על זה ואת חקרת כלניות וחרציות במקום לשחק ברביות).

תגידי לאמיר שאם יבקשו מתנדב שיתנדב אבל יזכור ששירה, הילדה היפה שיושבת עם נילי (החברה המעצבנת) קלטה אותו, והבינה שהוא קצת חנון. וכשהיא תשאל אם אפשר להעתיק ממנו שיעורים כדאי שיתאמץ ממש פעם אחת ופשוט יגיד לה 'לא'. הוא לא יבין את זה עכשיו בין שיעור חשבון לשיעור קריאה, אבל עוד 20 שנים בדיוק כשיפגוש אותה בבר תל אביבי אפל הוא יבין שזה אלף בית.

תזכרי שקובי לא בחר להיות שמן, שוולדי לא בחר את המבטא שלו ושהאחר הוא את ואני ואנחנו. את זה תזכירי את זה גם לדנה שעומדת לפתוח חרם בווטסאפ על נטע. כי היא ממש מעצבנת. תלחשי לה באוזן שיש מצב טוב שנטע עוד בערך עשור תמציא אפליקציה שבזמן אמת מחסלת את הילדים שמתחילים חרם בפייסבוק.

אם יש חוג בלט, תרשמי, גם אם שבוע אחרי זה תפרשי רק כי אבא הרשה לך להישאר עם סוודר בבלט. ולמורה מאוקראינה את יכולה להגיד שזה לא מתאים לך וזה בסדר. למורה ניצה את יכולה להסביר שהצלצול הוא בשביל כולם, ולא רק בשביל המורה (אם הוא היה רק בשביל המורה לא היו משמיעים אותו בכל בית ספר). 

חיסון עובר, לטיול השנתי מחכים שנה והוא נגמר ברגע (טיול שנתי הוא ההכנה לחיים לכל הדברים הגדולים שאנחנו מצפים להם), יוקר המחיה מתחיל בסימון הנדל"ן הכיתתי עם קלמר או בקו בטוש בלתי מחיק על השולחן. כשלכל מורה יש איפון וכל סוף יום מדווח להורים מנהל בית הספר הוא האח הגדול ונא להתנהג בהתאם.

תשחקי. כל הזמן, כאילו הגן לא נגמר אף פעם. החיים הם משחק, רינה וניצה פשוט לא אהבו שיעורי משחק לכן הן ברחו להוראה. וכשמישהי מהן מציעה לאבא שלך להתחיל עם קונצרטה תציעי לה להתחיל מדיטציה. אם היא תסכים, תסכימי גם את. באבן נייר ומספרים תעדיפי אבן (לרוב זה עובד), במשחק הכיסאות לכי הכי לאט ותתעכבי ליד הכיסא, החבילה עוברת, עוברת מהר יותר כשמעבירים אותה מהר וקלפים אפשר גם לשכנע את נילי המעצבנת להיות איתך בשותף (לא חייבים לקנות).

בכל בית ספר יש אב בית שלמד בבית הספר של החיים את מה שרינה וניצה לא ילמדו לעולם. בכל כיתה יש ילד מעצבן, ילדה יפה, ילד שמן, ילד שקט, ילדה צווחנית, חכמולוג, חכמולוגית (שני אלה שונאים אחד את השני) וביצ׳. כיתה היא מיקרוקוסמוס של העולם. עוד שלושים שנה הצווחנית תהיה אותה צווחנית רק שאז היא תנהל חטיבת שיווק. גם אז לא תביני איך יש אנשים כאלה בעולם.

בין למידה משמעותית לתוכנית העשרה תזכורי שכשאבא שלך היה בכיתה א' הוא למד אצל המורי ואמא שלך רק הגיעה לישראל. וכמה טוב שיש דגל כחול לבן והמנון ששרים ביום הראשון. וכמה זה לא ברור ומובן מאליו.

כשהמורה תשאל מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה תגידי רופאת שיניים. אמא שלך תהיה מרוצה, אבל תזכרי שזה ישתנה עוד 600 פעם ובסוף למרות שאמרת שבחיים לא תתעסקי בחינוך תמצאי את עצמך מייצרת תערוכות על ערכים, ויהיה לך טוב עם זה.  

אז שתהיה לך שנה טובה ומוצלחת. עם כמה שפחות מחשבות על התעודה וכמה שיותר הנאות. עם הרבה חיוכים והפסקות וצחוק. שנה של כיף, של ילדות. שנה של שלום וכיתה א.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s