שקט בענן – תסנכרן לי ילד

הלפטופ שלי חגג שבע השבוע. הוא נפח את נשמתו בחירחורי מקלדת לאחר שפתח בקושי רב מסמך וורד. שבע שנים של מחשב שקולות ל-70 שנות אדם. ומה שקורה ב70 שנות אדם קטן על יד מה שקורה ב-7 שנות טכנולוגיה. ליטפתי את לפטופי באהדה והוצאתי את תקע מהחשמל. זה היה מוות מיידי ומהיר, מחוסר מחשבה, מודרני כזה, מהסוג שמבין שהחפץ שהלך איתך שנה הוא רק חפץ. כשניסיתי להסביר את התחושה לאמא שלי היא אמרה שאנחנו דור משוגע. בעודה מדברת, חיזק את דבריה הטרנזיסטור מהמטבח. הוא מכיר את אמא שלי מזה שלושים וחמש שנים בדיוק והוא לא מתכנן לעזוב בקרוב. הוא בצבע חום, לא מודרני במיוחד, יש לו כפתורים גדולים וגם כמה מכות קטנות שמזכירות שהוא אחד משלנו. 1

במחסן המודרני שלי (שנקרא בהגה המקצועית הבית של ההורים) נערמים מזה שנים מכשירים משונים שעד לא מזמן היו הכי חדשים שיש והיום הם גרוטאות. על הוידאו החדש שקנינו בדיוטי פרי נח כבר שנים הלפטופ הקטן (10 אינצ' של גמדים – כשקניתי אותו בניו יורק הייתי בטוחה שבנינו זה לכל החיים). בשקית פלסטיק אטומה מרוכזים דורות של פלאפונים מהדור הישן, נאנחים בשקט ובגעגוע לצלילי שיחה. בימים בהם טוק מן היה מצרך חשוב ומשמעותי בחיי, הנוקייה עם הפאנל בצבע תכלת היה מלךהכיתה. בתחתית הערמה יש מדפסת גדולה ומחשב שאבא שלי מפחד לזרוק שלא יגנבו מידע (השם האמצעי שלנו הוא פנטגון). מעטרים את המאגר אוזניות מסוגים שונים ומטענים שאיבדו קשר עם מכשירם ועם המציאות.
המאגר הזה יושב ליד מאגר קלטות וידאו שלא יראו עוד מסך לעולם. הסיפורים של קלי, ברנדון ויתר החברים מ90210 ישארו צעירים לנצח יחד עם עשרות דיסקים שאני "חייבת להעלות יום אחד למחשב".

אבל לא בנוסטלגיה עסקינן, כי אם בעננים. קניית לפטופ חדש אחרי שבע שנים זה כמו לעבור מסוזוקי בת 13 לקיה פיקנטו. חוץ מזה שששניהם נוסעים החויה שונה לגמרי. ואנחנו דור של חוויות. כל כך הרבה חוויות שהפרקטיקה לפעמים הופכת שולית. אבל גם משוליים אפשר לעשות עסק- אחרת למה כל כך חשוב לנו לעבור מאיפון 4 לS 4 ומשם ישירות לC5?
אז אחרי שהסביר לי המוכר את כל היתרונות של הלפטופ החדש ויפה התואר הוא אמר בשמחה: "והכי חשוב: יש לך ווינדוס 8 – הכל, אבל הככככל מסתנכרן לך". יצאתי מאושרת מהחנות. סנכרון בימינו זה שם המשחק. שהרי ברור שאני אהיה חייבת לשלוף איזה קובץ באמצע הלילה בבר ואם לא אהיה מסונכרנת זה יהיה מסוכן. שהרי אין זה מספיק שהדרופבוקס הוא ארכיון חיי ושבפייסבוק יש יותר תמונות שלי מאשר בכל אלבומי התמונות גם יחד של ילדותי (ובנות יחידות מצולמות 24/7).
"ענן" הוא אמר ואני יצאתי מהחנות והבטתי לשמיים. הרי כבר יש לי תוספת ליד בזכות סטיב, ואייפד שמצייץ לי "חופש" בכל יום שלישי בשעה 14:00 בדיוק (גם בעידן מסונכרן שאיפות לאיזון יש), עכשיו גם יש וינדוס 8. אם עד כה היתה לי שליטה כלשהיא על החיים בפייסבוק, לינקד אין, סקייפ וההודעות בנייד, היא איננה עוד. פקודה קטנה אחת שמוגשת כל כך יפה על המסך "לסנכן את החשבונות?". אישרתי.

אם פעם היה לנו מכשיר לכל צורך היום הפכו המכשירים להיות פלטפורמה להתגלמות שלנו ברשת. בעודי כותבת שורות אלה כל החברה יודעים שאני מחוברת, בבית. גוגל ופייסבוק קובעים את החוקים החדשים, אלה שבעבר היו מנת חלקם של מדינות וארגונים בינלאומיים. חבר טוב שהתחתן לאחרונה צחק ואמר שעד שזה לא מעודכן בפייסבוק הוא לא באמת נשוי. בכל צחוק יש קצת אמת. וזו האמת לאמיתה חברים.

טוב או רע? כנראה שטוב. אבל גם קצת רע.
אנחנו דור מסונכרן.

(בתמונה הטרנזיסטור של אמא שלי, לא מסתנכרן עם שום דבר, אבל קולט גלגל"צ ממש כמו הלפטופ החדש שלי).

מודעות פרסומת