חכמי חלם ורבני חוק טל נפגשו בגן עדן…

החלק המעניין ביותר בביטול חוק טל שחצי עולם מצייץ עליו ברגעים אלה ממש בפייס ובטוויטר הוא האם דני, שמוצב בדיוק עכשיו בגבול עזה כשהפלאפון שלו מופרד מהסוללה (כדי שעבדול לא יוכל לסדר לו מפגש עם חוק מרפי) שמע על ביטול החוק?

האם טובי בנינו שמגנים על הגבול בצפון הקריר שהישיבה האחרונה שלהם היתה בתום השמירה האחרונה (ולא כתירוץ ללמה לא לשמור) בכלל הספיקו לפתוח YNET ולשמוע שיש עוד כמה "טובי בנינו" שעומדים לקחת חלק.

יש חוקים כאלה, בממלכת חלם, שמנסים (באמת ובתמים) לעשות טוב, אבל איך לאמר, בשפתם של הכיפנים (שאני אישית מעריכה ואוהבת ברוב המקרים), חוק טל הוא מקרה אופייני בו הדרך לגיהינום רצופה פטורים מאבט"שים ותורנויות מטבח.

הדיון הסוער בחוק טל החזיר אותי היישר אל הטירונות (שלמרות שתורתי ואמונתי דוגלת בזה שאף אחד לא יגיד לי מה לעשות) התרוצצתי בה עם מימיה וכובע טמבל וקמתי באור ראשון של שחרית להנפת הדגל.

וכאן כנראה מתחילות הבעיות שלנו (ולא אני לא מדברת על בעיות הדיור, בעיות הרווחה והבעייה החדשה של פסק זמן, טוויסט ועלית- בדיחה שמוצתה עד תום בכל מדיה חברתית אפשרית). אני מדברת על זה שבמדינה הקטנה שלנו יש שני מחנות שלכל אחד קודקס חוקים משלו. יש חוק טל ויש חוק גיוס חובה. ואיך למען ה' הטוב (והוא טוב בעיני) שני החוקים האלה יכולים לחיות יחד?

אז מתוך סקרנות, הלכתי לקודקס החילוני המודרני, הספר יודע הכל בעולמנו המודרני, התורה והגמרא של 2012- ויקיפדיה. אבל גם שם יש תסבוכת, כי מאז שנחקק החוק הוא לא מומש כמו שצריך, וגם לא בוטל, רק היו דיונים, ואזהרות, ויש אפילו אשמה. אשמה אחת ברורה שעומדת למשפט – המדינה.

המדינה לא השכילה ליישם את עקרונות חוק טל ולכן הוא נכשל. וזה הרגע המביך שבו צופים במסך מול ויקיפדיה שוב (בחצי בלבול, חצי תמיהה כי משהו פה לא ברור). כי אם יורשה לי לשאול (אבל בשקט – כי חוק ההשתקה עוד משפיע עלי ולהסתבך עם "מדינה" זה לא משהו): איך יכול להיות שהבינו לפני שש שנים שהחוק, איך נאמר לא משהו בכלל (ואם נדייק פוגע בכבוד האדם), הוא עדיין תקף (עד אוגוסט לפחות)?

מי הדובר של המדינה הזו? מי מגן עליה? מי מייצג אותה? ולמה? למה אבינו שבשמיים ובארץ, לא השכיל לסייע למדינתנו הקטנטונת לחדול ממעשה החלם הזה עד היום? בשילוש הקדוש בין המדינה לאלוהיה, הצליחה היום השופטת בייניש בסיוע חמישה מלאכי שרת להחזיר קצת שכל למדינת האמונה וכבוד לטובי הבנים שישמעו על ביטול החוק עוד יומיים, כשיגיעו הביתה אחרי שבוע מפרך לשבת של שלום ומנוחה.