סלח לי אבי כי חרטטתי. לא בקטע של חרטה יותר בקטע של ללכת ליד, לא בדיוק. טיפה שמאלה ממה שהלב רוצה באמת. לא מרצון, סתם מחוסר תשומת לב וזמן במרוץ הזה שנרשמתי אליו, מרוץ החיים. אינטנסיבי יותר מכל "סובב תל אביב", בלי חסות שמצטלמת טוב לקפה טורקי. סובב חיים. 

סלח לי אבי כי חיטטתי בעבר, בתפל, בניסיון למצוא, להסביר, להניח את הדעת, להוכיח, להנחיח משהו שחלף מזמן. סלח לי אבי שחילקתי לא נכון את הזמן. בין מה שחשוב למה שדחוף, מה ששנוא ומה שאהוב, מה שאמת ומה שנראה אמת, באמת.

סלח לי אבי שחיפפתי לעיתים בשהות עם הקטנה שהיא כל עולמי, שהוסחתי מצפצוף המכשיר על שולחני, סלח שחלמתי שאני רוצה להיות במקום אחר, בזמן אחר בחטא הקדמון שנקרא "אם היה לי הייתי מאושרת" חמדתי חיי אחרים לשווא. סלח ששכחתי שמה שחשוב זה עכשיו.

סלח על חשיבות עצמית מופרזת, על חוסר ההתמדה בריצת בוקר, בחייך, סלח גם על חמשת הקילוגרמים שנשארו אחרי הלידה. הם ואני מביעים חרטה, עמוקה, כנה, ממעמקי הבטן. רחום וחנון (כמו היפה והחנון) אם אפשר רק עוד איזו כפרה, על חטא הדחיינות. זה שגורם לרשימות להתארך, מחזיר סעיפים מלפני ארבעה חודשים, מסמן אותם במרקר צהוב, וירוק, קו מתחת, שלושה סימני קריאה. כפרה, כבר נגמרה השנה – תנסי שוב בשנה הבאה. כפרת עוונות , דחיינות מדלגת עונות.

תמציא מחילה, פליז. למילים שפורשו לא נכון, מבטים שהכעיסו, תנועות יד מבטלת, בחירה ב'לא' במקום ב'כן'. תמציא מחילה יומיומית, שלא נצטרך לחכות ליום הגדול, תן 365 מחילות קטנות, מיני-מחילה מכל מה שמקפיץ את הפיוז. ותכפיל ב-2, במחילה מכבודו,  שיהיה 'בין אדם לחברו', לזה שביטל ולזה שהרגיש מבוטל, אחרת חבל..

לא, לא זקוקה לרחמים, אבל אתה יודע אתה אלוהים, אז אם אפשר קצת הקלה, בעומס בכבישים, ביוקר המחיה, במרוץ לדירה. לא משהו אישי, אנושי, גלובלי אתה יודע, בסוף כולנו פה באותה חלקת אלוהים. ואתה בחרתנו, אבל לפעמים, זה נראה שאתה מפרגן יותר לשכנים.

בקיצור, קדוש, סליחה גדולה. רגע לפני שהיא שוב מתחילה, מירוץ תשע"ח סובב תהילה סובב הצלחה, שנה חדשה.  ביום המקודש הזה, שהמרוץ נחלש הטלויזיה על מיוט, רגע לפני הביקור השנתי בבית הכנסת, בגדים לבנים, ועוגיות של אמא מוכנות על המקרר לסעודה המתחלת. יש שקט. וקצת ענווה באוויר, וקולות שופר במקום צפצופים, ואופניים במקום רכבים ובאופן מפתיע כשיש שקט רואים אנשים. כשיש שקט לבבות נפתחים.

בוחן לבבות, שומע תפילות אם אפשר, תשאיר משהו בלב מהשקט הזה. שיהדהד גם במהלך השנה, כמו גחלת שתזכיר שהכל בסדר. אז אם אתה מוכן לסלוח אני אשתדל גם, לעצמי בעיקר, וגם קצת לעולם. ואם שוכחת תן תזכורת (בלי אותות ומופתים רציניים) שמה שחשוב נמצא עמוק בפנים.   

גמר חתימה טובה!

היא מתחילה בראש. היא נבראת בדמיון. יש בה ניצוץ של רגש, וכשחושבים על זה, גם הרבה הגיון. היא מורכבת מסך הפחדים והחששות, של כל אחיותיה, השנים הקודמות. מכילה את עוצמת ידידיה, חלום ודמיון, מביאה את חבריה השראה וחזון.

היא חולמת להיות יפה ושונה, חולמת להיות מתוקה השנה. והיא, מתחילה בראש. בין האונה השמאלית לרגל ימין, מבקשת לעזור, קצת לגדול, ולהבין. היא נוצרת בין החום של יולי אוגוסט לסתיו, מאתחלת שעון על חלון זמן: עכשיו.

יש לה המון תכנונים, רצונות ושאיפות. היא לא רוצה להיות כמו השנים החולפות. היא רוצה, קצת אחרת, רוצה ריגושים, רוצה להיות שנה שזוכרים. כזאת שנה שבנוסטלגיה נזכרים בה מדי פעם, מהשנים שמשאירות מגע, ריח וטעם. רוצה להיות כזאת שנה מוצלחת שמספרים עליה עוד הרבה שנים, לך תבין, פרסום, כנראה זה קטע של שנים..

יש לה את הזמן שלה, היא דייקנית ומבקשת לא לאחר, כי אחרי הראש שלה כבר בא צום, וזה כבר סיפור אחר. היא מביאה איתה שק מלא כל טוב וגם קצת שאריות, ממריבות, וכעסים, שעוד שנים יקראו "שטויות". והיא נחשקת השנה, סלב בפייסבוק ובפרסומות. כוולם מורידים לכבודה מחירים, ומגדילים ת'הזמנות. כך לדוגמא חנות השוקולד שבקצה הרחוב אורזת כל היום פרלינים ומחזיק מפיות צהוב. ושם יש גם חנות לכלי קרמיקה קטנים שבו מדי יום נארזים עשרות אלפי רימונים.

והיא צוחקת השנה הזו, בין כל החפצים. ואם יכלה לומר היתה אומרת: "למה אתם כל כך מתאמצים", "הגעתי אחרי מסע של 365 ימים, הבאתי מנוחה, שפיות, פרופורציה לחיים. אין צורך בשוקולד, אני שומרת על גזרה, עזבו את הסרוויס, הוא רק העטיפה. הגעתי כדי לאפשר לעצור. להביט קדימה, לזרוק מבט אחור. הבאתי שלל של מתנות, באריזות גדולות. יש ניסיון וזיכרון, יש ים של חוויות. יש אהבה ויש שמחות, נשאר גם קצת כאב, יש חלומות בשלל צבעים ויש אפליקציה מיוחדת שעוזרת להקשיב ללב. יש חברויות על באמת, יש WALL בשביל לבנות בית, ואם אחפש טוב טוב, אולי אמצא איזו יונה, עם עלה זית. יש גם כמה מטרות שצריך להשיג (ממחר כמובן) ויש מצרך נדיר פה בשק, ידידי היקר, הזמן. הוא מביא איתו רגעים ודקות, שעות וימים שרק מחכים להתמלא במחשבות ופעולות ותכנונים. ויש גם תקווה בשק, ההיא שנוטים לפעמים לשכוח, היא החברה הכי טובה של אמונה וכוח".

היא מזמינה למשחק בלי הוראות הפעלה מסודרות, סומכת על המשתמש בעיניים עצומות.  אבל לאט לאט, עם השנים, מתחילים להיאסף הוראות וכיוונים. כמו פיענוח צופן, שמתחיל להתבהר, מתי להאיט ומתי להיזהר, מתי כדי לשיר ומתי לשכוח, ואת מי להאשים ומתי עדיף לסלוח. מתי לומר ומתי לשתוק, מתי רצוי לבכות ומתי עדיף לצחוק. והיא מאד שמחה על כל הברכות בפייסבוק ובמייל, היא מקווה שמהSMSים יום אחד עוד ניגמל, והיא ממליצה, ככה כשיש דקה או שתיים, להגיד שנה טובה ולהסתכל בעיניים. היא אומרת, כך מנסיון, שזה ממש שונה מהלייק באיפון. ואם ממש מהדרים גם מוסיפים חיבוק, או לחיצת יד אם חשוב האיפוק.

כך ברגע הזה, שלפני, ששולט בו הקסם וחוגג בו התום, אאחל שיפה ושונה תהא השנה אשר מתחילה לה היום!