הדרך בכביש מספר 1 מתפתלת. מאזדה 2 קטנה מלאה בכל טוב, נרגשת לקראת המעבר לדירה חדשה בתל אביב. שאנן צועק לי מהרדיו  "תל אביב, אני מגיע" ואני איתו, זונחת את הקדושה שליוותה אותי מזה 26 שנים ומגיעה לעיר הגדולה.

נכון, ירושלמים רבים עשו זאת לפני ויעשו זאת כנראה אחרי, אבל  עבור כל ירושלמי הרגע הזה, בו הוא הופך להיות מ"ירושלמי גאה" ל"תל אביבי מן המניין" הוא רגע מכונן. יש משהו מבגר ברגע הזה, החלטה אמיצה לקפוץ לעולם האמיתי ולעזוב את החממה הירושלמית.

היכולת להפוך מאינדיבידואל ירושלמי לחלק מהמון הצעירים התל אביבי דורש הבנה מהותית שבסופו של דבר, כולנו די דומים…

ההגירה החיובית לתל אביב או השלילית מירושלים מציגה בצורה ברורה את סדרי העדיפויות שמציבים בפניהם פרנסי הערים והתושבים. ועם אופי העיר מגיע גם אופי התושבים. אלה המחפשים בעיר גם תרבות, איכות חיים וחוויה ולא רק כתובת למשלוח מכתבים.

26 שנים בעיר הקודש, 4 מהן בנסיון להשאיר צעירים בירושלים לימדו אותי שעיר צריכה לתת לתושבים שלה את הבסיס לחיים סבירים (עבודה, דיור ותחבורה).  כששלושת אלה קיימים במקום השאר קורה מעצמו. מגיעים יזמים ומקימים מפעלי תרבות, צעירים יוצרים נשארים בעיר ומביאים ביקורי אמנות להנאת התושבים, אנשים מתפרנסים בכבוד ויכולים לצאת לבתי קפה מדי ערב. צעירים צריכים עבודה להתפרנס ממנה וקורת גג. הם עם מספיק אנרגיה ומוטיבציה ליצור את כל היתר. וכזאת היא תל אביב.

אני כבר בנתיבי איילון, מרגישה את ההבדל הראשון בקבלת הפנים של עיר האורות. לירושלים עולים, הרכב מתעייף, קשה היא העליה לירושלים. את פניך מקבלים בה הקברים הלבנים בבית הקברות העירוני 'גבעת שאול' – כאילו לוחשים: "זכור מאין באת ולאן אתה הולך", וכאן, בבירה התל אביבית מקבלים את פני מגדלים גבוהי קומות, ונהגים על 120 בכביש שטוח ורווי שלטי חוצות שמזכירים שכל החיים לפנינו.

מזג האוויר נעים, והשמיים בהירים, אפילו פקקים אין היום (אבל זה רק כי הגעתי בשבת). משהו בעיר הזו מכניס אנרגיה אחרת לבני האדם. ואולי העובדה שכולם כאן צעירים מכל קצוות הארץ הופך את החוויה לקלה ופשוטה הרבה יותר.

אז נכון, יש את עניין יוקר המחיה בעיר הזאת אבל זו מחלה שאופיינית גם לעיר הקודש. לפחות כאן שכר הדירה כולל ים במרחק הליכה…

תל אביב משחררת מהמגיעים אליה את הדאגות, משאירה בפיתולי כביש מספר 1 את הטרדות ומפנה את תשומת הלב לכאן והעכשיו. היא מקבלת אליה את כולם. בלי יוצא מן הכלל, לא מבקשת מהם להשתנות, לא נותנת להם כללים מחמירים לחיות לפיהם. היא מעניקה להם בסיס ליצור בו את החיים הנוחים להם – כל אחד בדרכו שלו.

תל אביב היא מכלול של חיים בין גדרה לחדרה של אנשים שמחפשים לחיות את חייהם לפי דרכם, בלי להיות מישהו אחר, במקום שמציע הכל מהכל ולך נשאר רק לבחור. אמנות, תרבות, ספרות, מדע, חיי לילה, היי טק, נגרות, ים, ספורט, אופנה, אוכל  או אף אחד מאלה. לא חשוב מי אתה או מה אתה עושה, יש כאן פינה שמתאימה לך.

שבועיים בתל אביב, עדיין לא שיניתי את אזור המגורים בעריה (מודה…). בכל יום מגלה קסם חדש. בשבע בבוקר רצה בטיילת צ'ארלס קלור, נהנית מהריח של הים, ממשיכה את הסיבוב דרך נווה צדק שמתעוררת לעוד בוקר מלא תיירים. בתשע,קפה קצר בלב פלורנטין כדי להתחיל את היום, בערב בשדרות רוטשילד או בבוגרשוב עם חברים טובים מירושלים שמצאו את הפינה שלהם בתל אביב. בשבת, בחוף גורדון. קפה של אחרי צהריים במתחם התחנה, ושישי בבוקר בשוק הפשפשים.

את האהבה הגדולה שלי לעיר הקודש אני שומרת לסופי השבוע, ולמסלול הריצה הקבוע שעובר בשדרות ירושלים בעיר האורות תל אביב.