כבר בשלהי הקיץ, בסוף עונת החתונות מתחילות ההזמנות לעונת הארוחות. ארוחות החג אשר מגיעות עם השנה החדשה מסמלות את עם ישראל במיטבו, על כל עדותיו, ניגוניו, ודודותיו. באופן מרוכז שמתחיל בסדר ראש השנה ונגמר בשמיני עצרת בסוכות הופך העם היושב בציון לחצי גמר 'מאסטר שף' בקנה מידה לאומי ומגיש בחן ובאהבה תפריט מלא באבות ואימהות המזון על בסיס כמעט יומי.

ארוחות החג שבאות על כולנו לטובה מהוות מפגש משפחתי של שרשרת הדורות ומושיבות לערב אחד את הדודה מבת ים עם הבן דוד שבדיוק חזר מהודו ליד החברים הבורגנים מראשון לציון עם הבת המקסימה שלהם שלא מפסיקה לבכות…

המזל שביהדות הכל תמיד בסדר. יש סדר ראש השנה, סדר ישיבה לשולחן, סדר שתיית היין (מהגדול לקטן והמסכן ששותה את מה שנשאר בכוס), וציפיה לסדר פסח שיגיע בעוד כמה חודשים אם נרצה ואם לאו.

הברכות בסדר ראש השנה, עושות סדר ברור וחורצות במילים ואכילה את גורלם של הטובים והרעים- אנחנו וכל השאר. מסלקים את אוייבינו ואוכלים דלעת, מרבים זכויות כרימון ומנשנשים קצת גרגרים, מברכים שיתמו אויבינו ומבקשי רעתינו וכמובן נותנים עוד ביס בתמר, מאחלים שנה טובה ומתוקה ומחסלים צלחת של תפוח בדבש ולבסוף לא שוכחים להזכיר שנהיה לראש ולא לזנב (את הברכה הזו, לפחות אצלנו, אומרים רק בעל פה, כדי להימנע ממתעלפים במהלך הסדר).

יש איזו אחדות לכמה רגעים בה מתבטלים לרגע אחד (עד הקינוחים) הגילאים במשפחה וכולם, קטנים כגדולים מתחברים למסורת ומלקקים דבש בדיוק כפי שעשו לפני שנים. הטקס הזה, בו כל שנה מצטרפים תינוקות חדשים למשפחה ועם השנים עוזבים את השולחן זקני השבט האהובים נותן המון כוח לשנה החדשה. הוא מציג לכמה שעות את טבע העולם בצורה ברורה ומחוסרת גינוני טקס.

יש כמה עקרונות ברורים לטקס הזה, יש מנהל טקס (אחד כזה שסוחף את כולם אחרי חידון החג: מישהו יודע למה חוגגים את ראש השנה במשך יומיים?), יש את הדודה שמכינה שירון, יש את האמהות הצעירות שדואגות לתינוקות רכים בעגלות שילב, יש ברכות ויש כאמור המון אוכל שמסגיר את מוצא המשפחה ומותיר שלושים איש בדממת אלחוט נהנתנית לכמה רגעים.

אחר כך יושבים שלושים איש (שביום רגיל כל אחד חי חיים נפרדים לגמרי) בגינה, הדוד תופס גיטרה ומתחיל לשיר, הדודה מצטרפת אליו, אני מרימה גבה ומביטה בהם מהצד. כנראה שעוד 30 שנה אהיה אני זו שתתחיל לשיר או אולי לרקוד ובטוח תהיה איזה בלוגרית שתכתוב על זה קטע, אחרי הכל, הכל נשאר במשפחה…

בארוחת החג שלנו ישבו סביב השולחן שלושים איש, שמדברים בערך 10 שפות, כל טווח הגילאים היה שם (ארבעה חודשים ועד שבעים ושתיים שנים), כל תחומי העיסוק, היו שם בני משפחה מכל הארץ ואפילו שני חברים מברזיל. כולם מחיכים, כולם חגיגיים, כולם עוצרים לרגע ומקבלים את השנה החדשה בהרמת כוס לחיים. וזה, בלי שום מעטה ציניות כוחה האמיתי של משפחה.

ויהי ערב, ויהי בוקר, יום שני. וגם בו, כמיטב המסורת ארוחת חג נוספת, הפעם בניצוחה של אמא. ערב חג נוסף, ארוחת צהריים נוספת, ארוחת ערב שלישית במספר עם חברות נפלאות (שהן כבר חלק מהמשפחה), תוכנית הגמר הגיעה היום- היא היתה בדמות גלידה עם אמא ואבא על הטיילת ביפו. לא היו שם שלוש מנות, איל שני לא הגיע לשפוט אבל היו שם שלושה אנשים שנהנו מכל רגע והתחילו את השנה החדשה ברגע מתוק באמת!

אז עד הארוחה המפסקת… גמר חתימה טובה!