מה איכפת לציפור אם ישיר או ישתוק – מילים על חוק ההשתקה

ההוא שסיקר את ההוא אמר להוא שהוא ממש מתנגד לפרסום ההוא שפורסם בעיתון ההוא.

העולם המודרני מייצר מילים בכמויות שיא. אתרים, בלוגים, עיתונים ופוסטים מציפים את הקורא והשומע בתוכן מהרגע בו הוא פותח את עיניו ושומע את תוכנית הבוקר ועד פסוקו של יום. מילים על מילים, ברברת של מסרים. אמיתות ושקרים. כל אחד מעביר את האמת שלו, כל היסטוריה מספרת את הסיפור של הכותב (" HISTORY IS HIS STORY") , כל אחד ונקודת מבטו, ערכיו, אמונותיו.

הלו! אמת אחת יש רק במדינה של רובוטים. בשאר העולם יש כמה נקודות מבט שמרכיבות תמונה די אפורה ולא משנה סדורה בשחור ולבן.

אמת יש בחוקי הטבע, עליהם יכולים לדבר כל בני האדם באותה צורה. מחר בבוקר כנראה תזרח השמש (אם או בלי אישור חוק ההשתקה, או כמו שהיטיב לתאר חנוך לוין הרבה לפני: " אדם שר שירים כי העץ הוא ירוק, אדם שר שירים כי הים הוא עמוק, אם תעוף הציפור, לא ישיר עוד שירים, מה אכפת לציפור אם ישיר או ישתוק").

אמת ושקר יכולים לתאר את כוח המשיכה, ולא משנה כמה עיתונאים מוכשרים ככל שיהיו ינסו לכתוב עליו אמיתות או שקרים תפוח שייזרק ממרפסת ייפול על הארץ. אמת ושקר שונים במהותם מטוב או רע (על הגבול ביניהם נע חוק ההשתקה). עיסוק בלשון הרע מנסה לתת צידוק "טוב" או "רע" למעשים אובייקטיביים. זה כוחן של מילים, ברברת חריצת הגורלות שלא קשורה כלל לאמיתות ושקרים אלא רק לתפיסת עולם ותרבות. פושע במקום אחד יכול להיות גיבור על במקום אחר.

לפני כמה שנים, כירושלמית מלידה עברתי בשכונת מאה שערים. האמת האובייקטיבית הפכה אותי ליום אחד לנערה בחצאית ארוכה וחולצה עם שרוולים ארוכים יום קיץ מהביל. על אחד מלוחות המודעות ראיתי פשקוויל מאיר עיניים שהצהיר בבירור: "לשון הרע דבר נורא- דבר רק דברי תורה". היופי בעולם החרדי הוא סדר הפעולות הברור- מגדירים לאדם מה לא אך במשפט ההמשך מציינים מה כן.

בעולם החילוני מנסים להגדיר מה לא ובמילים אחרות "לשון הרע דבר נורא" אך לא קובעים ולו כלל אחד לשמירה על "הלשון הטובה". איך יכול עיתונאי "לדווח אמת ולהיזהר" במדינה בה האמת משתנה על בסיס יומי איך יכול כתב לחשוף, לשאול,לנשוך, לשמור על הדמוקרטיה כשפחד המאכלת עומד מעליו (והפעם בדמות מאות אלפי שקלים).

בעידן בו כל אחד יכול להגיד כל דבר, ובלוגר רציני או יחצ"ן בפייסבוק מחזיקים תפוצה של מקומון אין מקום לחוק שכזה (זה בערך כמו להגיד למארק צוקרברג "לא מתאים לנו האתר הזה שהעלת"), במקום זאת צריך לאפשר לכל הצדדים בסיפור להגיב, עורכים ובעלי מדיה צריכים לנקוט במשנה זהירות, קורסים לכתבים ואנשי תוכן צריכים לעבור שדרוג משמעותי ולדון בחומרה בנושא שיקול הדעת המוטל על הכותב.

סתימת פיות ויצירת פחד והרתעה בתחום הברברת אינו הפתרון, כדי שמילים לא יאבדו מכוחן וכתבים ימשיכו לתת מעצמם לכתיבה ולא לכתוב רק מילים אובייקטיביות (כן, לא, שחור, לבן) חייבים לתת יד ביד 'סמכות ואחריות' לכותב, מקום לתגובה לכל הנוגעים בדבר המוזכרים לחיוב או לשמצה ולצאת מנקודת ההנחה שהעיסוק במילים לא יהיה לעולם עיסוק אובייקטיבי, אלא אם נחליט להיות סרט תיעודי של נשיונל ג'יאוגרפיק. ששש.. האריות בדרך…

4 מחשבות על “מה איכפת לציפור אם ישיר או ישתוק – מילים על חוק ההשתקה”

שלול היקרה מכל!!
ישבתי וחשבתי, לאחר שקראתי ועיינתי, איך הכי נכון היה עלי להגיב… כמו כל דבר, אחלק את תשובתי לשלושה חלקים (חחח!):
חלק 1- אופן הכתיבה- אין לי אלא להלל ולשבח את יכולותייך האדירות. צורת ביטוי ומחשבה יצירתית שמכניסה את הקורא לתוך עולמך הפרטי ומחשבותייך. עלי, השתפרי והצליחי!!
חלק 2- תוכן הכתיבה- לצערי, איני חולק את חששותייך.. ואבהיר דבריי: דעתי היא שהעיתונאים במדינתנו אינם עוסקים בבדיקה וחקירה אמיתית (ככל האפשר כמובן) של עובדות המקרה ומסתפקים בכותרות מפוצצות כדי למשוך קוראים מעיתונים מתחרים. כך לדוג', במקרה הנשיא (אנסי) קצב, העיתונות "חקרה" "שפטה" ו"הרשיעה" אותו עוד לפני שעובדות המקרה והטענות הגיעו כלל לבית המשפט. לדעתי, אין לעיתונאי מנדט כלשהו לערוך "שפיטה מוקדמת ומכרעת" לנאשם (וזאת ללא כל קשר אם אכן ביצע את העבירה או לא ביצע אותה). כמו כן, ניתן לראות הודעה מהיום: "מרגול קיבלה עבודות שירות בעסקת טיעון" -מיותר להזכיר שהעיתונות כבר חרצה את גורלה במימדים עצומים בהרבה יותר…(או לפחות העבירה לנו תחושה לכך..).
לדברייך, "איך יכול עיתונאי "לדווח אמת ולהיזהר""- לדעתי, מלכתחילה זה תפקידו של עיתונאי, קרי: לדווח לנו אודות המקרה לאחר שחקר ובדק אמיתות המקרה. כמו כן, במצב זה, העיתונאי חוסה תחת הגנת "אמת דיברתי" ובכך לא נראה בידיעה כלשון הרע(!). אולי הגיע הזמן שהעיתונאים יתאמצו (או יותר נכון: יתאמצו יותר) כדי לחקור את האמת ואולי בכך נמזער את המושג "עיתונות שופטת".
חלק 3- חשוב לציין, חופש הביטוי אינו משול להפקרות. על דברי לשון הרע יש להיענש, ההגדרה של לשון הרע לא השתנתה אלא גובה הפיצוי ללא הוכחת נזק הוא זה שהשתנה—האם זאת השתקה???? האם כאשר גובה הפיצוי היה 50 אלף זו לא השתקה אבל כאשר זה 300 אלף זו כן השתקה??!!!??? במידה והלך רוח מחשבתו של עיתונאי הייתה – "במידה והייתי עובר עבירת לשון הרע בעבר אז הייתי משלם "רק" 50 אלף ועכשיו יותר -אז משתיקים אותי!" אז כנראה שכל התפיסה העיתונאית הינה מעוותת אם כן. אני יוצא מנק' הנחה שלא כך, אך עולה השאלה בדבר המניעים האמיתיים של אותם חברים שהתאגדו בתל אביב להפגנה אלימה "כהגנה על חופש הביטוי" (סתם כדרך אגב, זכות ההתאגדות היא חלק מחופש הביטוי, כזכור לי לא היה להם רישיון להפגין -אז האם ההפגנה למען חופש הביטוי נעשתה באופן שפוגע בחופש הביטוי, שכן אינה חוקית(?!).
מוכן אני לקבל את הרעיון שעצם כך שמלכתחילה אני יכול להיענש בדבר לשון הרע ללא הוכחת נזק היא השתקה במידה מסוימת- אבל שינוי גובה הפיצוי אינו ההשתקה!!!! (שוב חזרה למניעים האמיתיים של המפגינים וזהותם במפה הפוליטית..)

אני מקווה שניתן להביע גם דעות חולקות בבלוג..(את יודעת, חופש הביטוי וזה..)
אני מאחל שתמשיכי לעניין אותנו בכתיבתך עוד שנים רבות..!!!
אליק "משה", אמיתי

להגיב ↓