הכובען המטורף

עם או בלי קשר לפורים, כל השנה כולנו מחליפים כובעים. בין הבית, לעבודה, לחברים או למשפחה, עשרות דמויות שונות ומגוונות חיות בתוך גוף אחד. פורים עוזר להן לצאת החוצה. הוא מוציא את היכולת להשתטות קצת לפעמים ומזכיר שאפשר ורצוי לזנוח ליום או יומיים את הרצינות שנקראת "החיים" וללכת אל ממלכה שביום יום חיים בה רק ילדים.

בממלכת "לעולם לא", נולדות כל מיני אגדות שמתקבצות יחד אל מסיבת פורים אפופת עשן של אלכוהול ואדים אחרים. בכל מסיבה כזאת יש את מלכת הלילה (זאת ששמה כתר ושמלה שחורה וברור לה שכולם בטוחים שהיא מלכת הלילה), יש פיראט (זה החתיך שבטוח שיצא לו בול ג'וני דפ ואף אחד לא טורח לבשר לו שלא), יש את השטן (בחורה בלבוש מינימלי עם קרניים של שטן), יש נמרה (בחורה בלבוש מינימלי עם אוזניים של נמרה), ויש את מינימאוס (בחורה בלבוש מינימלי עם אוזניים של עכבר).

חוץ מהם לכל מסיבה מגיע אדם שרוצה להתעלל בעצמו ולקח תחפושת פרוותית עם ראש ענק (אף אחד לא יודע מי הוא, הוא לא יודע מי הוא, והוא גם לא יודע איפה הוא, כי מה אפשר לראות מאחורי התחפושת הזאת). לכל אלה מצטרפים גם איזה שבט אינדיאנים (שעושים תחרות מי הביא נוצות יותר גדולות שנתקעות לך בפנים) ושתי מלאכיות (שממש בא לך לקצץ להן ת'כנפיים).

בין לבין יש כמה חברים עם תחפושת לא מוגדרת. אלה ששואלים אותם למה הם התחפשו הם אומרים "אביזרים". "אביזרים" הם שם קוד לפאה ורודה, נעליים אדומות, נצנצים על הפנים וסרט אדום בשיער. אם לא היית מכיר אותם היית בטוח שככה הם גם אחרי פורים. אביזרים…

ואז יש כמה זוגות שהתחפשו ביחד (כאילו "ונהפוך הוא" לא עובד על זוגות). רבן עדלידא היה נותן בהם סימנים: שחור- לבן, שטן-מלאך, אלים מהמיתולוגיה היוונית, הנסיכה והצפרדע פיטרפן- טינקרבל, דרדס- דרדסית, שניים סינים, כינור גדול (האמת שזה רעיון לא רע לתחפושת).

ממלכת לעולם לא מאפשרת יום אחד בשנה לשתות רד בול וודקה בדיוק כמו בגיל 16. במסגרת הביקור בממלכה נשלחתי להביא משקה בכוס פלסטיק לחברה מהבר. במסגרת המסע רבע כוס התאדתה, רבע כוס נשפכה על הנמרה והמיני מאוס (שצווחו עלי בקולות שהסגירו שביום יום הן בכובע של החברה הצפצפנית) ומה שנשאר מהול בעשן סיגריות ונוצה (מהאינדיאנית) החליק בגרון של חברתי היקרה והחזיר אותי לשידור חוזר בבר.

בכל מסיבה יש איזו תחפושת אחת מושקעת באמת, אצלנו היה זה הכובען המטורף. שמעבר לכמויות הטלק שנשפכו על פניו ובסיוע כמה חברים טובים עד מאד, עזר לי להבין שאנחנו לא מחליפים כובעים ותחפושות, אלא שכל היופי הזה קיים אצל כל אחד כל השנה. תחלופת התפקידים הזו היא האוצר הגדול של האדם והיכולת שלו להיות בוס מחייב בעבודה, בן ביישן במשפחה ואב אוהב בשעות הערב. כשמורידים את המסכות נשארים עם שחקני תיאטרון ששולטים בדמויות ותפקידים שונים שחג פורים נראה פתאום רק יום אחד קטן ומינורי, חזרה שולית בתיאטרון החיים.

ובתיאטרון החיים מה שחשוב באמת הוא האנשים. ומה צריך הבנאדם חוץ מכמה חברים טובים, ומצווה לשמוח (שהרי משנכנס הדר כבר פה).המבט בעיניים והתחושה שמחממת את הלב שעם ובלי מסכות יש אנשים טובים שמהווים חלק ממשחק החיים שלך.

הערב המשיך עם נהג מונית (שזה חתיכת כובע), שנתן את משנתו לחיים לארבעה צעירים בשעה ארבע בבוקר. "לא לוותר" הוא אמר ו"הכל במידה". אין לי מושג אם הוא התכוון לכך באמת, או שגם הוא כבר היה ברוח שטות של 4 בבוקר, אבל הוא ידע מה הוא אומר. הוא הכניס מוסר השכל אמיתי לערב שכולו חברים טובים, שתייה, שמחה, אנרגיה והמון כובעים. הכל במידה כמובן בלי שום ויתור על הנאות שמחות ומה שביניהם.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “הכובען המטורף

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s