אז בלי התראה מוקדמת, אחת החברות בהריון, ואחרי תשעה חודשים בהפתעה גמורה היא יולדת. האמת שזה מפתיע. תשעה חודשים שלמים, ופתאום זאת שהיית איתה בחצי הגלובוס הופכת להיות אמא. אז חצי בהתרגשות ובחצי מבוכה, מארגנים עוד חבר רווק (כדי שיהיה עם מי לחלוק את הלחץ הפסיכולוגי המתון של עצמי על עצמי) נוסעים למעוז הבורגנות, העיר וגני השעשועים לילדים – מודיעין. אין מצב לבקר שם חברה, או ידיד, רק זוג צעיר או משפחה של שלושה ילדים+ כלב ותוכי.

ארוחת שישי בערב, המתנה כבר ארוזה ואנחנו בדרך לאחל מזל טוב. אולם מה שהיה אמור להיות ארוחת ערב סימבולית הפך למפגש תחת הכותרת "זוגיות, הורות, לידה – החיים 2012 נעים להכיר". ישבנו לשולחן עמוס במטעמים שכל זוג הכין (ככה זה בהתחלה של חיי נישואין, משקיעים בכל דבר גם בדג ולזניה), הארוחה מלווה מחמאות למכינים ולמגישים, אנחנו "הזוג הרווק" הבאנו בירות, לחיים!

נושא מס' 1: איפה אנחנו בפסח. אני עם ההורים, גם הרווק השני. לזוגות יש סיפורים. אחד עם הסבתא, לשניים אין סבתא, הזוג השלישי לא מבין איך לא ארז את המזוודות והזמין כרטיס לחו"ל, ובפעם הראשונה בחיי אני מבינה שהמערכונים של קטורזה ודומיו אכן מבוססים על סיפור אמיתי.

נושא מס' 2: הוראות הכנה. איך מכינים גלידה ובמה מתבלים טחינה, וקומץ סיפורי מי הכין מה, וכמה ואיפה ואיך. ואנחנו, הזוג הרווק מציעים עוד בירה "לחיים".

נושא מס' 3: פיצוחים. אני מקריית אונו, גם אני, אני לא מאמינה, גם אני לא. הגננת שלך היתה יוכבד? שלי היתה דפנה, די אני בשוק. לא, לא ידעתי שהיא לסבית, לא הגננת, דינה, ההיא מהחוג קראטה, איך אתה לא זוכר?

פיצוחים למתקדמים הם פיצוחי צבא, הרי היינו באותו הגדוד, כבר שכחת? לסמל קראו אלפסי (בכל גדוד קראו לו אלפסי).

נושא מס' 4: טיפת חלב. תינוק קטקטן צווח מחדר ההורים (הורים זו החברה שטיילה איתך לפני שניה וחצי בברצלונה וזה שהיה חבר שלה עד לפני רגע). האבא רץ אל הקטנטן, האם חושפת שד (או יותר נכון עוטפת שד בסינר הנקה מיוחד שנקנה לטובה האמהות המודרניות שצריכות לשבת בבית קפה בזמן שהקטנטן שותה חלב חם).

ארוחת ערב פחות מחודש לפני ליל הסדר הציפה את קושיית "מה נשתנה הלילה הזה?" קצת מוקדם השנה, והשתנו כמה דברים בהחלט. אט אט, כשמביטים סביב החברה הופכת להיות "זוג החברים שלי", מודיעין הופכת להיות יעד שגם עוצרים בו (ולא רק קיצור דרך לירושלים) והמונח "פח שמאל הוא פח אורגני" הופך להיות עדות לעוד משפחה בתחילת דרכה בישראל 2012.

לא השתנה הלילה הזה, כנראה שכך היה תמיד, וכך כמובן גם ימשיך להיות. וטוב שכך.  כנראה שמשהו אצלי פשוט התחיל לשים לזה לב. וכך חודש לפני ליל הסדר הבנתי שגם בלי שתיים או שלוש דודות שישאלו אותי "מה נשתנה" משהו מתחיל להשתנות.