הרהורים בחצר האחורית

עד לפני שבוע לא ידעתי כמה מפחיד לגור בדרום תל אביב. כבר שנה שלמה שאני כאן, בדיוק על קו התפר בין פלורנטין המגניבה לבין שכונות התחנה המרכזית. שלושה מטרים מבית ספר רוגוזין אליו נכנסים בכל בוקר חבורות של ילדים קטנים כשאני בדרכי לחדר הכושר. הם חוצים את מעבר החצייה עם הורים קשיי יום עם חלומות גדולים שהולכים איתם יד ביד בדרך לבית הספר. הילדים האלה מסתכלים מגובהם הננסי מעלה ורואים באבא או אמא שלהם את כל העולם. בדיוק כמונו.

גוסטב דורה (Paul Gustave Doré) משה שובר את לוחות הברית

גוסטב דורה (Paul Gustave Doré) , משה שובר את לוחות הברית

בהמשך הכביש יש כמה ספסלים. יושבים עליהם אנשים שאין להם עבודה ושגרת היום יום שלהם עוסקת בלהשיג  חתיכת מזון או משקה. הם לא רוצים שיקראו להם גנבים. הם פה כי אם הם לא היו פה הם כנראה היו נרצחים. הם רוצים לחיות, לאהוב, ליהנות. בדיוק כמונו.

בשבת בצהריים יש חבורות שלמות שמתכנסות במדשאה הרחבה באזור שכונת שפירא, הם עוטים בגדים לבנים וטורבנים רחבים וצבעוניים לראשם. אני מרגישה בחו"ל. אצלי ברדיו מתנגן עידן רייכל עם הפרויקט שהביא את המוסיקה של הטקס שלהם בעטיפה מודרנית ונתן לה גושפנקה חוקית להיכנס לישראל. מחוץ לרכב שרים בשקט, חצי בבושה. מוכר לי הסיפור הזה של להצניע שירים, תפילות ותרבות מאיפשהוא.

מתחת לבניין שלי יש בית קפה תל אביבי ולצידו בר עם כיתוב משונה ממנו בוקעים צלילים לא מוכרים ונכנסים אליו סודנים ואריתראים מדי יום. אני עם אספרסו והם עם בירה. כולם רוצים קצת שקט ושלווה אחרי יום עבודה.

בחצר האחורית של תל אביב חי מאז ומתמיד התמהיל הכי מגוון של אוכלוסיית ישראל. יש כאן הכל מהכל. זה הסוהו הכי צבעוני במדינה, כל כך צבעוני עד שלעיתים הוא מתפוצץ. וכשכל הצבעים מתערבבים מתקבל שחור עז שמסתיים בניפוץ חלונות של עסק, שמהווה את כל עולמו של אדם.

ואולי כאן הבעיה העיקרית, שכמה אנשים שכחו שמדובר בבני אדם. מיעוט- נכון. מסתננים- נכון, אבל בני אדם. בני אדם עם רצונות, עם חלומות ועם פחדים. לא כולם אנסים, לא כולם גנבים, לא כולם רמאים. אנשים מסוימים מהציבור הזה כאלה (יש לי סוד- גם אנשים מסוימים מהציבור הנעלה שלנו).

לפני שש שנים ביקרתי בניו יורק, כשג'וליאני היה בשלטון. הוא לקח עיר מלאה בפשיעה והפך אותה למקום שנעים להסתובב בו בלילות על ידי יישום של תובנה פשוטה : כולם שווים בפני החוק! וכשהחוק התחיל לשלוט ברחובות הסדר, הפיתוח והכלכלה הגיעו מיד אחריו. כדי להפוך סיסמאות כאלה למציאות צריך להיכנס ציבור נוסף אל שכונות דרום תל אביב (העמוסות ממילא) – משטרת ישראל. תכולי המדים צריכים להיכנס אל השכונות ולאכוף את המילים היפות המדוברות בבתי הקפה של גורדון ובזל.

"ברגישות ובנחישות" – שתי מילים שנראות אוקסימורון ברגע הראשון מייצגות בדיוק את מה שחסר כאן כרגע. אכיפה בנחישות של חוקי מדינת ישראל ורגישות לבני אדם. זה חוק גלובלי, שתקף בכל מקום וקצת שכחו אותו פה בימים האחרונים (בכל זאת עם נבחר…). ואם כבר עם נבחר, אולי נחזור אחורה ונזכיר לשוכחים שגרים היינו בארץ מצרים, ובגירוש ספרד ובארצות אירופה רק לפני שישים שנים ועוד קצת ( וְגֵר לֹא-תוֹנֶה, וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ:  כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם , שמות כ"ב, 20).

ועכשיו, כשיש לנו מדינה, עם 300 סטארטאפים ומגדלי יוקרה, עכשיו יש לנו גם אחריות. החצר האחורית, גם היא שלנו, ואי אפשר להחזיר אותה לאף אחד. ועם אחריות מגיעות מילים מחייבות כמו כבוד לחלש, משחק הוגן וחסד. תפקידה של הממשלה והעריה לתרגם אותם למעשים ברוח חג השבועות. לא להיסחף אם "אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין–עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי", אבל להתייחס בכבוד לאדם ולתת פתרון אנושי לתושבי החצר האחורית שגרים שש… אל תספרו לאף אחד במדינת ישראל.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s