חורף, שעת לילה מאוחרת, כותבת פוסט לבלוג שלי, ערמונים מלחששים בטוסטר. מוזיקה נעימה ברקע, סיידר תפוחים מאולתר (תרכיז+מים חמים) מעלה אדים באוויר החדר. הרדיאטור שסחבתי מירושלים עושה את עבודתו נאמנה. הערמונים מגבירים את הרעש ואצלי בראש מתנגן השיר "המלכה תבקש ערמונים מהאש". את האווירה הרומנטית קוטע פיצוץ שמעיף שני ערמונים כמו מכונת ירייה בצליל פיצוץ משל הסורים הגיעו לפלורנטין. למה אין הוראות הפעלה על שקית הקניות "לחרוץ חריצים קטנים, סכנת התפוצצות".

אביב, טרנד סלט טונה+ ביצה קשה הגיע גם אלי (בכל זאת עוד רגע קיץ). מים רותחים יש, טלפון לאמא לשאול כמה זמן צריכה ביצה כדי להפוך לביצה קשה בוצע. סבלנות כנראה שאין. אחרי הביצה השלישית שלא הספיקה להתקשות התייאשתי. הזמנתי פיצה.

קיץ. שקית ניוקי שעשתה את דרכה מהמקרר של אמא לא נדבקה בכישורי הבישול שלה. במקרר שלי היא ספגה עצלנות בתחום המטבח והקולינריה. אני עוקבת בחרדת קודש אחר ההוראות. מביטה בהערצה בבצקיות שצפות אט אט. מתי זה מוכן? כנראה שלא הפעם. הם צפו, אני ציפיתי. גבינה כמובן שכחתי לקנות. הניוקי לסל וחסל. מזל שאמא היתה פה בשבת והביאה מכל טוב הארץ והעיר ירושלים.

סתיו, לא הגיע עדיין. מקווה להבין עד אז מה זה תרבד, למה התמונות בבצק אלים תמיד נראות טוב כל כך, מה ההבדל בין לרדד ולשטח, ועלות מדרגת שורפת חביתות מוסמכת למומחית בהשחמה קלה של חביתות.

עד אז, המתכון שלי להצלחה עובד כך:

2 הורים שאוהבים אותך

1 ציידנית מכיתה ו'

3 קרחומים (זה מילה של ירושלמים לקרחונים בזכותם האוכל שלי נשאר בטמפרטורת המקרר מירושלים לתל אביב)

1 טלפון נייד במצב מצוין לביצוע ההזמנה השבועית

1 מיקרוגל פעיל וזמין

קורט "ריגשי" לאמא

תיבול במחמאות על טיב וטעם האוכל מדי שיחת טלפון

להוסיף מלח ופלפל לפי הטעם. בתיאבון!