מדד הירושלמיות יוצא החוצה כשהטמפרטורות צונחות אל מתחת לאפס. כשדני רופ עומד עם בובת שלג וניר ברקת מצטלם ליד מפלסות. הצביטה בלב והגעגוע הביתה נדלקים אצלי בדיוק כשמתחילות הפסקות החשמל בעיר הבירה. כשהפייסבוק מתמלא בתמונות מטושטשות של החברים שיצאו לצלם את הפתיתים הלבנים כבר שלשום בלילה.

שלג מעורר זכרונות. שלג מוציא את הריח של המרק של אמא שלי ונוסע איתו כל הדרך מירושלים לתל אביב. שלג ממלא את החלון באדים ומצייר ציורים של גמדים, מהסוג שאבא שלי צייר לי בשלג הגדול כשהייתי קטנה. שלג מזכיר חברי ילדות ושכנים שלא קיימים כבר ביום יום אבל חיים איתך את כל החיים. שלג מעלה זכרונות של מגפיים עם שקיות ועיתונים, בובות ענק עם הילדים של השכנים, אמא שלי שעוטפת אותי ב10 שכבות ו2 מעילים ואת אבא שלי שמפלס את המרפסות כדי שהניקוז לא ייסתם.

שלג מביא איתו ציפייה. משהו בו אף פעם לא וודאי, והאמת שקצת קשה לנו עם חוסר ודאות. רק ילדי ירושלים יכולים להבין את ההתרגשות בלילה שלפני השלג, ויכולים להיזכר בקלות בהתעוררות בארבע או שלוש בבוקר, בציפייה דרוכה לא לקום לבית הספר. רק ילדי ירושלים יכולים להיזכר בצעקת "יש!" כשהשדרן מודיע שאין לימודים. רק ילדי ירושלים מכירים את תחושת האלחוש באצבעות כשמצמידים אותן להסקה אחרי שעה וחצי של מלחמות כדורים בחוץ.

שלג מביא שמחה כי לרגע אחד הוא עוטף את העולם בשקט. לכמה שעות נמחק כל מה שתלוי בנו והטבע אומר את דברו. והשנה יש לו הרבה מה להגיד. הטבע מדבר בדממה, ואנחנו סוף סוף מחויבים להקשיב (ואולי, אם נודה באמת, עם התנאים המתאימים אפשר ממש ליהנות מזה).
משהו בלובן הזה הופך את ירושלים לקלה ומלכותית. רק לרגע יש בה איזה שקט. הכבישים חסומים ולא מהפגנות, אין שחור ולבן, יש לבן. רק לרגע. רגע לפני שכמה חכמולוגים יתקעו בדרכים, רגע לפני שהלובן יהפוך אפור, רגע לפני שהשלג יימס והחיים יחזרו למסלולם. רק רגע.

שלג נותן תחושה של בית. בית ירושלמי, פשוט. בלי ההוא וההא התל אביביים. בית שהאנשים בו הם הדבר האמיתי, וכשיש שלג הופך הבית חשוב כפליים. כי שלג הוא הנאה רק כשיש תנאים מתאימים ליהנות ממנו.

ירושלים בכותרות וראוי לה שכך תהיה. ביופי שלה, בלובן שלה, בהפוגה מהקושי היומיומי בירושלים שנגלה בכל ימות השנה כשהמעטה הלבן לא עוטף אותה. תל אביב כמו חתול רטוב מפנה את מרכז הבמה ליפה בערים, למצונפת תחת מעטה לבן שנותן לה קצת שקט. בינינו, מגיע גם לה לפעמים קצת זוהר. רגע לפני שהקיץ חוזר ותל אביב תשיק איזה מתחם קניות חדש שיגנוב את ההצגה. אחד – אפס ירושלים. יפה לך לבן.

בחלקת האלוהים התל אביבית הקטנה שלי רחוב העליה כבר כמעט חסום לתנועת רכבים, גונדולות וסירות מפרש יכולות לשוט בו באין מפריע. מדי פעם יש איזה רעם כבד או ברק. ויש פייסבוק וYNET וגם כמה אנשים נחמדים שמעלים לYOUTUBE איזה סרטון שלג ירושלמי שגורם לי להרגיש בבית.

ויש גם את אמא ואבא שלי, שמדווחים מהמצור הירושלמי כל שעתיים. ראיתי אותם ממש לפני שבוע אבל השלג גורם לי להתעגעגע אליהם מאד. ויש מרק ירקות תל אביבי על האש, שאמא שלי משדרגת באון ליין עם עצות חמות מירושלים.

אומרים שגם סנטה קלאוס בדרך, הוא פשוט תקוע בכניסה לעיר, אבל בני גנץ ומפכ"ל המשטרה בדרך אליו. חג שלג שמח ירושלים!

ותודה למצלמים, למתעדים, למפייסבקים שעזרו לי להרגיש קצת בית:)