תגידי חזרת כבר? את מצליחה להיות בחופש? מתי את חוזרת? מי שרוצה להבין איך נקרעת הנפש של אמא בין בייבי בשר ודם לאהבה להגשמה ועשייה, שתפתח עסק. שתלד בדם יזע ודמעות מקצוע שמבוסס רק על כישוריה, יצירתה ואהבתה, תחלום בלילות ותגשים בימים.

פעם, לפני שש שנים שעזבתי את האשקובית שלי, בה אכלנו יחד מול מחשב מפיירקס את הקוסקוס שבושל שלשום במטרה להספיק עוד משימה בדרך לחלום של מישהו אחר, באיזה רגע של אומץ, החלטתי לצאת לעצמאות.

ישבתי במשרד של עורך דין שחייב לפי שניות, והוספתי לשמי את צמד המילים בע”מ. זו היתה הלידה הראשונה שלי, מעט לפני שהכרתי את האביר, הרבה לפני שחלמתי על ילדים. מדירת 30 מטרים רבועים בפלורנטין התחילו להתגבש החלומות שהיום נקראים העסק שלי. אז, לפני הפרויקטים וההערכה, והעובדים נולדו רעיונות. אבל נולדה עוד מישהי בתהליך – אני, עצמאית, וחולמת, שונה מכל מי שהכרתי עד אותו הרגע, מכורה לעצמאות.

והשנים עוברות. אצל עצמאים הן עוברות אפילו מהר יותר בעיני, כי המוח עסוק תמיד. בסופש או בחופשה ביוון, כשזה מתאים וגם קצת פחות. כשנולדה שירה, נולדה איתה אמא עצמאית. ואחרי שקמתי לילה אחד להאכיל את הקטנה והתעלפתי (באמת) בזרועות האביר, הבנתי שהגיע הזמן להכניס עוד אנשים (נשים) ליצור איתי.

אשה חכמה אמרה לי פעם שכל ילד מביא את ברכתו, וכך העסק גדל ותפס צורה חדשה כשנולדה שירה וממש לפני חודשיים וחצי שנולדה נגה.

ואני נולדת שוב, אמא עצמאית לשתיים. בעסק שמעסיק ארבע נשים, ממציא רעיונות, יוצר, יוזם. ואני בחופשה. חופשת לידה. היא כמעט הסתיימה החופשה, שמעולם לא התחילה….

אפשר לנסות לעצור את עצמך פיזית, אפשר להגדיר זמן בו אסור לעבוד (תודה ביטוח לאומי על המכתב המלחיץ) אבל מוח עצמאי לא יכול לצאת לחופשה. הוא במצב הריון תמידי של רעיונות, במצב תמידי של לידות. הוא נותן לי חיות ויצירתיות שאני נותנת לבנותי, והן מלמדות אותי את החוקים של העולם כדי שאני אוכל ליצור. כל חופשת לידה מובילה אותי אל המיזם הבא. אין לי רגע פנוי, כמו לכל אמא בחופשת לידה ושורות אלה נכתבות מעל נגה הקטנה שישנה על החזה שלי למשמע גלגלי המוח שזזים.

כששואלים אם חזרתי לעבוד לא נעים לי להגיד שמעולם לא יצאתי, ושהפסקתי לעבוד והתחלתי ליצור באותו בוקר בו החלטתי לצאת לעצמאות. אז עוד הרבה לפני שהיה לי חבר, רציתי להיות אמא שתעבוד מהבית. כי אחרי שלושה חודשי חופשת לידה, חשבתי לעצמי, צריך אמא גמישה לכל החיים.

אז לכל העצמאיות, ובכלל לכל האמהות. תוציאו את הגלימה של גיבורת העל, ונפנפו באהבה, בדרך העצמאית שלכן. חופשת לידה היא פיקציה (כי מי הגאון שחשב שאפשר לעצור את החיים ברגע הכי אינטנסיבי בו נוצרים חיים). נגה אולי לא תזכור שיעור ריקוד עם מנשאים, אבל היא בטח תזכור את השיר: ״תעשי, רק מה שאת אוהבת, שיהיה לך טוב!״