פסוקו של לילה- הרהורים על הרפואה הציבורית

 

בגיל 34 ביליתי לילה ראשון בבית חולים בחיי. הקטנה, הקיאה, ההוא במוקד של מכבי הלחיץ ואנחנו מצאנו את עצמנו באישון ליל נוסעים 1000 מטרים מהבית החמים למיון ילדים עש ספרא בתל השומר. הצמד ׳שלא נזדקק׳ קפץ כבר בכניסה, מהרגע שאתה עוזב מיטה חמה עם ילדה חמימה ויוצא אל הקור שאינו בית. במזל נפלנו על יום רגוע או שהגענו אחרי הגל, אבל גם כאן נכונו לנו עוד המתנות מרובות שהרגיש שחווית המבקר בהן לא השתנתה כלל מיום פתיחה המיון. Hospital

ספסלים בלתי נוחים, תאורה פלוריסנטית ומדי פעם צפצוף צורם שמזמין בצעקה את החולה הבא למיון. מה עם מספר? פתק? מערכת תורים? סמס כשיגיע תורך? ותורנו הגיע, לפגישה עם שלל מתמחות בשלבים שונים בדרך אל התואר הנחשק ד״ר. פחות מאופרות מהסדרה, קצת פחות החלטיות, אבל מסתירות היטב 26 שעות משמרת ורק על זה אני מצדיעה להן. שירה לא התרשמה, ובבכי קורע לב בישרה אישית לכל אחת מהן ״ללכת הביתה״, ואני שחיבקתי אותה הרגשתי שגם הן רוצות לצעוק את אותו הדבר. אחרי הכל כבר 02:00…

אחרי הרבה התייעצויות וחוסר בקבלת היעוץ הרפואי שלי, הוחלט על עירוי עד הבוקר. למראה כיסא הפלסטיק והמחשבה על הישיבה בו עד הבוקר בחודש תשיעי כמעט ונזקקתי גם אני לעירוי, אבל כאן נגלה יופיה של המערכת הציבורית – באנשיה (או בנשותיה), ליתר דיוק אישה אחת שזיהתה את המצב ונתנה לנו חדר פנוי אחד ובו שלוש מיטות, ממש כמו בסיפור על זהבה ושלושת הדובים, סידרה מצעים, דאגה לשמיכות והשאירה אותנו משפחה אחת לישון יחד. אבא דוב נחר, אמא דובה נמנמה עם עין צופיה על הדובה הקטנה שהעבירה לילה שלם כאילו היא כבר מזמן בבית.

בבוקר הגיע דוקטור. עם עניבה וחלוק לבן. שאחרי 8 שעות ואין סוף אנשים שלא הסכימו לקחת אחריות ולשחרר את הנסיכה פסק: אתם יכולים ללכת הביתה.

׳שלא נזדקק׳ הם מילים שקיבלו משמעות חדשה הלילה, ואיתן ׳העיקר הבריאות׳, כי מה קורה למי שמעביר יותר מלילה אחד והאחות המיוחדת לא מופיעה כדי לסדר לו את סוויטת הדובים? ולמה כשאדמונד ספרא תרם הוא לא התעקש על ספסלים רכים בלובי, ותאורה רכה, שתרגיע את עיניהן הרטובות של האמהות והילדים. אז העיקר הבריאות, והעיקר האנשים. בני האדם שהופכים את המערכת לאפשרית, גם כשהיא לא אפשרית עבורם עם 26 שעות משמרת…

את הצמיד של בית החולים שירה לא מסכימה להוריד- ״יש לי צמיד״ היא משוויצה, ועבורי זו תזכורת לכמה חשובה הבריאות, ואיזה מזל שכל החוויה ארכה 8 שעות שמיוצגות על ידי צמיד צהוב שאפשר להשוויץ בו בגן!

שנהיה בריאים !