עצמאותה – מכתב מעצמאית בת 3 לעצמאית בת 67

היי עצמאותה זאת אני, אנחנו די דומות. שתינו נשים עם נקודות זכות, שתינו עצמאיות. לך יש קצת יותר ותק אמנם, אבל אני בטוחה שתוכלי להבין לליבי, הרי את יודעת, בסוף, אני תלויה בך ואת, איך לומר תלויה גם קצת בי. וזה לא שאני מתרברבת חלילה, ומודה בכל יום בשנה, אבל איך שלא מסתכלים על זה כמעט חצי מיליון עצמאים אחראים על 40 אחוזים מתוצר המדינה.ATSMAUT

אנחנו חוגגות עצמאות יחד, רק שאת קצת יותר ותיקה בשוק, כי גם אני הפכתי חברה בע"מ לפני שלוש שנים בדיוק. ואז הצעת לי שותפות עם תיק במס הכנסה ומע"מ ואני נעניתי בחיוב, זו הפעם הראשונה שמדינה פונה אלי, זה מרגיש מכובד ואפילו חשוב.

כשאמרת 'עבודה עברית', ודיברת על חזון והגשמה, אמרת בעצם עוסק זעיר, פטור או חברה בע"מ, כן, ככה בונים מדינה. אמרת "קחו חלום, נסו את זה שאתם הכי טובים בו וצאו לעבודה". הזהרת  "עבדו בשביל עצמכם ואל תצפו בכל יום לתודה".

עצמאותה, רציתי להגיד לך מזל טוב, לאחל פרנסה ובריאות, כי מי כמוני יודעת כמה אושר לחגוג בכל יום את יום העצמאות. ולא, אני לרגע לא צינית, ושמחה על הבחירה בכל יום, כי עם כל הקושי והאתגר עצמאות היא הגשמה של חלום.

וקשיים לא חסר, את יודעת, יש אויבים מבית ואויבים מחוץ. וכשאת משלמת שוטף 120 יש ימים שבהם המצב קצת לחוץ. ואני יודעת שאני לא מחדשת לך, ושככה היה פה מאז ומעולם. שעצמאות זו בחירה ומי שבוחר מבחינת דמי מחלה לא קיים. כן, הוא עצמאי זה נכון, אבל בינינו עצמאותה גם את קצת חולה לפעמים, ואז יוצאים החוצה מיטב בנייך ועל דמי אבטלה מוותרים. וכשהתותחים רועמים בקיץ המוזות והעסקים שותקים, וגם אנחנו בכוננות ספיגה, אבל ארץ אחרת אין, ואת, את אחת ויחידה.

וזו לא אשמתך, אני יודעת, חברי ההנהלה התבלבלו, הם כבר שנים מדברים, מבטיחים, אבל עסק מעולם הם לא ניהלו. אם תוכלי עצמאותה, תזכירי להם בישיבת ההנהלה לשנות קצת כיוון, כי עסק קטן בטווח הארוך יכול להפוך לטייקון.

כי בינינו עצמאותה, את השותף הכי גדול שלי ומחזיקת מפתח במניות, ואם כבר שותפים אז רק מדינה שכזאת. כי את זו שנותנת השראה ליצירתיות, לממציאנות ולפתרון הבעיות, ואת שברגעי משבר מזכירה שהעבר מאחורינו את צופה אל הבאות.

יום חגך עצמאותה, הוא גם יום חגינו. על עצמאות נלחמים, מי כמוך יודעת, והעצמאות היא בחירתנו. כשהדגל מונף ואת הגוף תחושת גאווה מציפה, אני נזכרת שאת מה שעושים, עושים באהבה. איחולי עצמאותה, לעוד 120 לפחות, לא בתשלומים אלא בשנים מלאות פרנסה ושמחות. את המשואה הפרטית שלי אשיא בגאווה גדולה ושיר הלל, כי נגד כל הסטטיסטיקות יש עסק. לתפארת מדינת ישראל.

חיי הנישואים

just marriedואז, אחרי 6 חודשי הכנה ויום של התרגשות ענקית, אתם נשואים. וזה רק נדמה שזה הסוף וזה נגמר, אבל בעצם, שישה חודשים ויום תכננת את הרגע הזה. שעות של חשיבה על פרטים קטנים וכספים גדולים שחיכו וציפו לרגע שאחרי. והרגע הזה מגיע אחרי יום מלא בכל כך הרבה אהבה שהלב כמעט מתפוצץ משמחה. יום בו אנשים שהולכים איתך כל החיים מתלבשים במיטב בגדיהם, ומגיעים לשמוח, פשוט לשמוח. זה המקום היחיד בו החברה של אמא שלך מכיתה א' רוקדת עם החברה הכי טובה שלך והחבר של אבא שלך, זה שקנה לך את העריסה לפני שלושים שנה רוקד איתך בלי להתבלבל לצלילי ליידי גאגא. ובין כל אלה יש גם כמה אנשים שאת לא מכירה, או לרגע את לא בטוחה שאת זוכרת, ואז את נזכרת שיש עוד צד בחגיגה הזו, לבוש לבן, מאושר, מגיע עם צ'יסר ואן גוך ושר לך. זה בעלך. ויש הרבה חגיגות, וכבר עברת איזה שלב או שניים בפרקים שנקראים החיים. אבל יש משהו ברגע הזה שמרגיש קצת אחרת. כי עם כל הכבוד לבת מיצווש, או לסיום התיכון, הצבא והתואר, זאת החגיגה הראשונה בחיים שהיא בעצם חגיגת ההתחלה. זו הפעם הראשונה שכלום לא נגמר, אלא רק מתחיל או ממשיך. וזה היופי בחגיגה הזו, חגיגת הפוטנציאל. כי כשכל החגיגות חוגגות עבר, החגיגה הזו היא החגיגה של הדף החדש. ואנחנו כמהים לדפים חדשים, חלקים, כאלה שרק מחכים שניצוק בהם תוכן. מחכים לצפות יחד לעתיד, מצפים לצפות. אוהבים כל כך לתת לדמיון להישאר נקי וצח, לבן כמו שמלת חתונה. וציפייה היא רגש לא פשוט. כי את מצפה לחינה, ומצפה למסיבת הרווקות ואז מצפה ליום הגדול, והם כולם עוברים. מהירים ומסעירים, כבולים למגבלות הזמן ורצים אחרי מחוגי השעון. אין להם שום סנטימנטים לזה שכל כך רצית שהזמן יעצור רק לרגע, בדיוק בקבלת הפנים, רגע לפני החופה, ויאפשר להגיד עוד שלום אחד למישהו, או לשאול לשלומו של אחר. כל כך הרבה פנים מחייכות, אוהבות, מצפות. בחיי הנישואין בבוקר שאחרי קמים בבוקר, והשמש זורחת אותו הדבר ולים יש בדיוק אותו צבע. ואחרי יום בו הולכים סהרורים וכואבי רגליים, יש איזה מבט פליאה שעל האצבע שלו צמחה במהלך הלילה טבעת. והוא נראה לך אותו דבר אבל קצת יותר גבוה, והטבעת עושה אותו גם קצת יותר בוגר. ולרגע לא ברור לך אם הוא עם טבעת אז מה בכלל את עושה איתו, אבל זה רק לרגע ואז את מבינה שאם הוא עם טבעת אז הוא החליט שהוא איתך. שלושה בקרים אחרי קמים לעבודה, למרות שיש סלסילות של שושבינות על השולחן בסלון ועוד ארגז XL בבאגז' של הרכב. וזה קצת כיף שהם שם, כי אחרי חודש של חגיגות, ועיסוק בסלסילות לשושבינות ממש לא בא לך לחזור לעבודה. הרי התרגלת לבחור בכל ערב עוד פריט לערב החשוב הזה. יש לך כבר דוקטורט במפיות, עיטור מופת בבחירת שירים לחופה ורמת אבחנה בין טיב הסטייק והדג ממבחני הטעימות הבלתי פוסקים שלוו אותך בשבועות האחרונים. הסבירו לך שזה כל כך חשוב לתכנן כל פרט בחתונה שאת חיי הנישואים שכחו. והשכחה רק מגדילה את הדף החלק ואת גודל האחריות, ובמובן מסוים מגדילה גם את הציפייה. על אחת המעטפות כתב אחד האורחים בגדול "דרך צלחה!". פתאום זו נראית לי הברכה הכי מתאימה לערב שכזה. כי אחרי שמורידים את האיפור, והסיכות בשיער נשאר דף לבן שמחכה להיכתב, להיצבע, להימחק, להתקמט, לחיות. נכנסנו ברגל ימין לחופה ולדרך ורק שתצלח כך הלאה עם סימן קריאה גדול, מצלצל ומרגש.